איציק פיטוסי, אביו של סמ"ר ישי פיטוסי ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר בבסיס נחל עוז, מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על גוש קטיף, על הצוואה של בנו ועל הפעילות ב"פורום הגבורה".
הוא מתאר את בנו שנפל בקרב, דור רביעי להתיישבות בגוש, כמי שראה את ביתו נחרב בעקירה וחזר כעבור 18 שנים כדי להגן על אותה גזרה בדיוק. "ישי היה בחור של 'חתירה למגע' בכל תחומי החיים. היה לו קושי בלמידה, והוא חתר למגע עם הלימודים עד שסיים בגרות מלאה. המגע שלו היה עם החברים - פסיפס שלם של ישראל".
בבוקר שמחת תורה, ישי היה בצוות "נמר" במוצב החץ השחור. למרות השבת והחג, המפקדים החליטו על דעת עצמם לצאת לסיור פנים-גזרתי כבר ב-05:00 בבוקר. "בשעה שש ורבע מתחיל הירי. ישי וחבריו מוצאים את עצמם בלב מלחמה". איציק מתאר בפירוט מצמרר את הלחימה בתוך הנגמ"ש הכבד: "בתוך הנמר נמצאים עשרה לוחמים - חרדים, אתאיסטים, כולם. הם קוראים קריאת שמע כשהכלי חוטף RPG ומושבת. נהג הנמר מצליח בנהיגת חירום להגיע לנחל עוז".
בנחל עוז, הלוחמים מבינים שהכלי התקול אינו אפקטיבי. "שילה המ"מ, שנפצע בידו, אומר להם: 'אנחנו לא משאירים את החברים שלנו להילחם לבד. חוזרים להילחם פנים מול פנים'. הם קופצים מהנמר החוצה. שילה החליף מחסנית ביד אחת, והם נלחמו מול מאות מחבלים בנחל עוז עד הכדור האחרון. זו גבורה עילאית".
לאחר השבעה, גילו בני המשפחה מחברת שישי השאיר מהשמינית - פרויקט שהוביל המחנך שלו. "על הכריכה היה שיר על המתים בטרם מותם. השיר אומר שלא צריך לחכות שמישהו ימות כדי להספיד אותו. המחברת עברה בין החברים, ושם גילינו את ישי שלנו - את הנתינה שלו לנוער בסיכון, את ה'זולה' שהקים בשבתות כדי לשכנע נוער שוליים להתגייס למכינות ולצבא. הוא היה חוזר מהצבא גמור, עוזר לנו להכין שבת ואז יורד לנוער, מדבר איתם בגובה העיניים. אנחנו ממשיכים את הצוואה שלו".
מותו של ישי הפך עבור איציק למנוע לפעילות ציבורית ב"פורום הגבורה". איציק, מראשוני ומקימי הפורום, מסביר את המטרה בנחישות: "יצאנו לרחובות כדי שזה לא יסתיים בעוד מבצע. הפורום דואג שהלחץ על הקבינט לביצוע מטרות המלחמה יימשך עד הסוף. שהגיבורים האלה והפצועים לא יהיו מגש של כסף של הרשות הפלסטינית".
עבור משפחת פיטוסי, הניצחון האמיתי יגיע רק עם החזרה לשורשים. איציק מדגיש כי הלקח מהשבעה באוקטובר הוא ברור: "כדי שיהיה ביטחון, צריכה להיות התיישבות. איפה שתעבור המחרשה היהודית - שם יהיה הגבול. כשאין מחרשה יהודית, יש שנאה וטרור. היינו המגן של העוטף במשך 30 שנה בגוש קטיף. כשיצאנו, השארנו חממות והם בנו מנהרות טרור".
כיום, איציק שותף להקמת גרעיני התיישבות שממתינים לרגע הכניסה לרצועה. "יש אלפי משפחות שרשומות. אחד הגרעינים נקרא 'ישי' - יחד שבטי ישראל. זה לא רק דתיים, אלה אנשים ריאליסטים מהכפר ומהעיר שמבינים שזה צו השעה. אנחנו מוכנים בהתארגנות של שעה-שעתיים להיכנס ליישובים זמניים".