גדי איזנקוט הציע השבוע לנפתלי בנט ויאיר לפיד להקים רשימה משותפת שתגרוף תוצאה עמה ניתן יהיה להכריע את הבחירות במרכז מבלי להזדקק להישענות על מפלגות ערביות. המועמד לראשות הממשלה, הוסבר לשומעי לקחו, ייבחר סמוך לבחירות "על פי סקרים ומחקרי עומק", כלשונו.
זה נשמע כמו מהלך להחליף את נתניהו. אבל כשמסירים את העטיפה, מתגלה משהו אחר לגמרי: זו הצעה שמרוויח בה בראש ובראשונה בנימין נתניהו, מרוויח בה יאיר לפיד, מרוויח בה איזנקוט, ומפסיד בה בנט שיחסל את הקריירה הפוליטית שלו עוד בטרם חודשה.
באחד הסקרים האחרונים שפורסמו השבוע בנט עומד על 22 מנדטים - השנייה בגודלה אחרי הליכוד עם 26. לפיד תקוע על 9 מנדטים. איזנקוט על 8. כשבודקים התאמה לראשות הממשלה מול נתניהו, שלושתם מפסידים - אבל בנט הוא הגבוה ביותר, איזנקוט שני, לפיד שלישי. המסקנה פשוטה: בנט הוא המוביל הטבעי של הגוש. הוא הצומח, הוא בעיקר המושך מצביעי ימין מתון.
איזנקוט, טוענים גורמים בסביבת בנט, מצפה שבנט יוותר על 22 המנדטים שלו, ייכנס לרשימה משותפת ויקווה לטוב באשר לראשות הרשימה. "בנט נדרש בהצעה הזו לוותר על היתרון שלו היום בתמורה להבטחה עמומה שאולי, אם הכוכבים יסתדרו נכון, אולי הוא יהיה ראש הרשימה. זה כמו להגיד למישהו שמוביל במרוץ: תוותר על המדליה עכשיו, ואחר כך נחליט אם מגיע לך להחזיר אותה", הם אומרים.
הבעיה האמיתית היא לא המכניקה. הבעיה היא קודם כל המיתוג. הוגי הדיל האופוזיציוני שרטטו את חלון הראווה שלו: איזנקוט ממוקם בדיוק במרכז כאשר בנט נמצא מימינו ולפיד משמאלו. השאיפה, הם אומרים, היא להתאחד במהלך אחד שישמור את המפלגה כמפלגת מרכז.
בנט, שמנסה למתג את עצמו כמנהיג ימין לאומי מתון שמושך גם מצביעי מרכז פתאום הופך ל'אגף הימין' של מפלגת מרכז-שמאל. ממנהיג המכנה עצמו אולטרה ימין, הופך נפתלי בנט לנציג הימין במפלגה שבמרכז שלה יושב איזנקוט ומשמאלה לפיד.
ומי מרוויח? לפיד מקבל זריקת חיים. במקום להיות מנהיג כושל עם 9 מנדטים שאף אחד לא רוצה, הוא פתאום חלק מרשימת ענק. איזנקוט, שמייצג 8 מנדטים בלבד ואין לו שום סיכוי אמיתי לראשות הממשלה, פתאום הופך ל'איש שבמרכז' של הבלוק שיחליף את נתניהו. והכי חשוב: שניהם מקבלים גישה למאגר המצביעים של בנט.
22 המנדטים של בנט לא נעלמים - הם מתפזרים. חלק ילכו בבוא העת לאיזנקוט שנראה יותר ממלכתי, חלק ללפיד שיקבל לגיטימציה מהזיקה לבנט, ובנט יישאר עם 12 או 15 מנדטים במקום 22. זה לא דיל, מבחינת בנט, זה שוד לאור יום.
המרוויח הגדול ביותר הוא כמובן בנימין נתניהו. ברגע שהדיל הזה יזכה לחתימתם הרשמית של השושבינים, נתניהו ישגר את המשפט האלמותי אותו הוא נוהג לפזר בערבי בחירות כלפי יריביו: "אינני מתערב בשאלה כיצד השמאל יחלק את קולותיו". זה בדיוק הסיוט של בנט.
ברגע שבנט נכנס לרשימה משותפת עם לפיד ואיזנקוט במטרה להקים מפלגת מרכז, הוא כבר לא האלטרנטיבה הימנית לנתניהו. הוא השמאל. נקודה. מאות אלפי מאוכזבי ליכוד שיושבים היום בבית, שלא מוכנים להצביע לנתניהו אבל גם לא מוכנים להצביע ללפיד - פתאום מקבלים סיבה מצוינת לחזור הביתה. כי אם בנט הוא חלק מהשמאל, אז מה ההבדל. לפחות נתניהו הוא ימין - גם אם הוא מאכזב.
נתניהו יעוף על המומנטום הזה. עם היציאה לבחירות הוא יפרסם תיעודים של בנט יושב לצד לפיד. יזכיר את ממשלת השינוי עם מנסור עבאס. יחזור על מנטרת 'שמאל-ערבים-בנט' עד שתתנחל בלבבות אנשי מחנה הימין. המיתוג החדש שבנט מנסה לשוות לעצמו - ימין מתון, ממלכתי, אחראי - יתמוסס לחלוטין. בנט ימצא בליל הבחירות שהשלם פתאום קטן בהרבה מסך חלקיו.
בנט, לזכותו, מבין שהדיל של איזנקוט הוא פנטזיה. לפיד מוכן לקנות אותה כי אין לו ברירה. אבל המציאות הקרה והקשה היא שהדיל הזה לא יביא 40 מנדטים - הוא יביא 32 מנדטים לכל היותר, ממשלת ליכוד חזקה יותר ונתניהו שמחייך כל הדרך לקלפי.
לכן בנט יגיד לא. לא בפומבי, לא בצורה אגרסיבית, לא תוך פגיעה בקשרים עם חברי הגוש העתידי הפוטנציאלי. אבל הוא יגיד לא. הוא יודע היטב שהסיכוי היחיד שלו לראשות הממשלה היא להישאר עצמאי ולשמור על זהות הימין המתון ולהמשיך למשוך מצביעים שמחפשים אלטרנטיבה לנתניהו מבלי לרוץ לזרועות לפיד.
בכנס פעילים בכרמיאל שהתקיים בדיוק באותו ערב שבו פורסמה הצעת איזנקוט בנט פשוט התעלם. מה שהוא כן עשה הוא להזמין את נתניהו לעימות. "אני לא מחפש להשפיל את נתניהו, אני מתכוון להחליף אותו. אני צריך להביא את כולם ואני לא רוצה לרמוס אף אחד. פשוט לנצח". בעברית: למעלה בצריח יש מקום רק לשניים: לנתניהו ולעוד אחד בלבד.
הכותב הוא הפרשן הפוליטי של עיתון 'המבשר'