בפרשת בא מופיע סיפור של ריבוי טבעי. בני ישראל יוצאים כעם גדול, מאורגן, משפחתי, כזה שכבר נושא בקרבו עתיד דמוגרפי ברור.
מדובר על מעבר מחיים של הישרדות לחיים של המשכיות. במובן זה, פרשת בא היא גם פרשה של נצח, על דורות, ושל היכולת לצמוח דווקא בתוך המשבר.
הריבוי הטבעי במצרים מעורר פליאה. כיצד עם משועבד, הנתון ללחץ פיזי ונפשי מתמשך, מצליח לגדול במספרו? הדמוגרפיה המודרנית מכירה תופעה דומה: אוכלוסיות הנתונות לאיום קיומי מפתחות לעיתים שיעורי ילודה גבוהים. זה אינו רק עניין ביולוגי, אלא תגובה אנושית עמוקה , הרצון לחיזוק הבית והמשפחה, ההיצמדות לזהות, והבחירה המודעת או הלא מודעת בהמשכיות. כך קרה לבני ישראל במצרים, וכך התרחש גם בקרב קהילות יהודיות באירופה שלאחר השואה, שם נולדו ילדים רבים דווקא מתוך רצון לבנות חיים חדשים על גבי חורבן העבר.
פרשת בא מדגישה את הממד המשפחתי של היציאה מעבדות לחירות. הפסח נחגג בבית, סביב שולחן משפחתי, עם העברה בין דורית של הסיפור בין אבות לבנים. הריבוי הטבעי אינו מתרחש רק ברחם, אלא גם בזיכרון. כאשר סיפור עובר מדור לדור, הוא יוצר תחושת שייכות שמזינה את הרצון להמשיך. מחקרים דמוגרפיים בני זמננו מראים כי קהילות בעלות זהות תרבותית ברורה נוטות לשיעורי ילודה יציבים יותר, משום שהילדים נתפסים כחוליה בשרשרת ולא רק כיחידים. וכמה חשוב הסיפור, שהרי 'חוסך שבטו שונא בנו'.
גם בישראל המודרנית ניתן לראות הד לאותו דפוס קדום. ישראל היא מדינה מפותחת עם ריבוי טבעי גבוה יחסית, ביחס לכל ארצות המערב המפותחות של הOECD .זאת תופעה ייחודית בקנה מידה עולמי. רופאים ודמוגרפים מצביעים על שילוב של גורמים: מערכת בריאות מתקדמת, תמיכה משפחתית רחבה, ותחושת משמעות לאומית. אך מעל לכל אלה פועם אותו רעיון יסודי שכבר נרמז בפרשת בא, העתיד נבנה דרך הדור הבא.
המדינה שלנו היא מדינת חסד. טיפולי הפריון ממונים בצורה חריגה, הרבה יותר מכל מדינה אחרת, למרות שהיינו שמחים לשיפורים. במדינה שלנו , מספר יחידות ההפריה החוץ גופית פר אוכלוסייה הוא מהגבוהים בעולם. וזאת מתוך ההבנה שילודה ומשפחה זה דבר שמוסיף טוב למדינה ולעולם.
מן ההיבט הרפואי, ריבוי טבעי הוא גם אתגר. לאוכלוסייה צעירה נדרשת השקעה משמעותית בגידול הדור הבא, הן מהפן הבריאותי, החינוכי, הכלכלי, הרגשי, הזוגי, ועוד. חברה שאינה מתכננת את צמיחתה, עלולה לגלות שהברכה הופכת לעומס. פרשת בא, באופן מרומז, מציבה מודל שבו הצמיחה מלווה בסדר, בחוקים, בלוח זמנים, ובתודעה של אחריות. היציאה ממצרים היא תהליך מתוכנן שמכין עם שלם לדורות הבאים.
פרשת בא מלמדת שריבוי טבעי איננו רק עניין של מספרים. הריון מרובה עוברים הוא דווקא הריון פחות רצוי מבחינה רפואית, עקב סיכונים בריאותיים הקשורים לפגות אפשרית, הכולל שיתוק מוחין בילדים ופגמים נוירולוגיים, התפתחותיים, נשימתיים ועוד.
הילודה המופלגת בפרשה היא ברכה מיוחדת של ריבונו של עולם, כי למרות הסיכון הילודים שרדו. אבל הליבה של תופעת הילודה הברוכה היא הביטוי לאמונה וביטחון בעתיד, וליכולת לראות מעבר לרגע הנוכחי. עם שיוצא ממצרים נושא על גבו דורות שטרם נולדו. דרך הסיפור הזה אנו לומדים כי הצמיחה האמתית אינה נמדדת רק בכמות, אלא במשמעות שמעניקים לחיים החדשים הנכנסים אל העולם.