המכון למדיניות העם היהודי וערוץ 7 משיקים סדרת פודקאסטים חדשה.
בסדרת מפגשים באולפן ערוץ 7 יארח המשפטן ד"ר יהודה יפרח שורת אישים לדיון בהצעה העולה בעת האחרונה לקבוע "חוקה רזה" לישראל ובכך להביא למענה עבור חלק ניכר מהסכסוכים הנוקבים המשסעים את החברה בישראל.
בפרק הראשון מתארח פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי, המציג נקודות מבט שונות סביב התנהלותו של בית המשפט העליון בעשרות השנים האחרונות, ומתייחס לביקורת החריפה מימין, ולא רק מימין, כלפי המהפכה השיפוטית שהוביל אהרון ברק.
את דבריו פותח פרופ' שטרן בהבנה ובמידה מסוימת בהזדהות עם חששות הימין שהובילו להחלטתו של שר המשפטים, יריב לוין, לצאת לרפורמה משפטית שתחזיר את האיזון בין המערכת הפוליטית מדינית לבין המערכת המשפטית שנטלה לעצמה סמכויות רבות לאורך השנים מבלי שיהיה מי שיבלום אותה.
עם זאת פרופ' שטרן בוחן את הדברים באופן מעשי ומציין כי שנה חלפה מאז ההכרזה על הרפורמה ועד פתיחת המלחמה ועוד שנתיים חלפו מאז ועד היום ובפועל לא קרה דבר בהיבט המשפטי על אף שנבחרה ממשלת ימין "על מלא". הרפורמה בפועל לא קרתה.
המציאות הזו גרמה למחנה הימין אכזבה גדולה. מנגד, מציין פרופ' שטרן, מחנה מתנגדי הרפורמה יצא לרחובות מתוך חשש גדול ודאגה גדולה לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית. מחצית מהעם מאוכזב מכך שהרפורמה לא קרתה, ומחציתו האחרת מודאג מכך שניצחון הימין, שיתכן וקרה בשל טעות של מירב מיכאלי שלא חברה למרצ, הביא עליהם רפורמה שכזו. לטעמו נכון יותר לעסוק בשאלה איך הגענו למציאות הסוערת הזו, מאשר לדון בשאלת האשמים במצב. ההבנה איך הגענו לזה תוכל לסלול דרך לחיים משותפים בעתיד.
ד"ר יפרח מצידו מציג את עמדת פרופ' מאוטנר המסביר את מה שהתחולל כאן מאז מהפך 77' כבהלה של האליטות הישנות מאבדן מושכות ההנהגה, וכדי להיאבק בכך בחרו את הזירה המשפטית, שם עתרו וזכו לקבל סעד משופטים המחזיקים בעמדות דומות להם. כך זלג תחום עיסוקו של בית המשפט מעולם המשפט לעולם הציבוריות הישראלית, זו שאמורה הייתה להיות מוכרעת בכנסת. המשמעות היא שהמצביע הימני חש שהפתק שלו שווה פחות בקלפי.
פרופ' שטרן מבין ומקבל את הניתוח של פרופ' מאוטנר אך מבקש להדגיש כי גם אם המעשה שעשתה האליטה הישנה בחבירתה למערכת המשפט הוא מעשה רמייה, הרי שהוא נעשה מתוך מחשבה שהדבר נצרך וטוב למען מדינת ישראל ועם ישראל ולא כדי לפגוע בו. שטרן משווה את מעשיו של אהרון ברק למעשיה של רבקה כאשר הובילה את יעקב למעשה רמייה מתוך תחושה שזהו המעשה הנכון והטוב לעתידו של עם ישראל. לברק, אומר פרופ' שטרן, אין כל מטרה לעקור את אופיה היהודי של המדינה אלא לקדם השקפת עולם מסוימת בבית המשפט מתוך הדאגה לעתיד העם.
ד"ר יפרח מציין בפני פרופ' שטרן את הפער בין מה שהשמאל "מפסיד" ברפורמה, לעומת מה שהימין "מפסיד" במהפכה השיפוטית של אהרון ברק, ומזכיר כיצד ישובים שלמים ושכונות שלמות נעקרו ונהרסו לא בשל החלטה מדינית אלא בשל החלטת בית המשפט, כך גם בסוגיית חוקי ההגירה שנועדו לבלום זרם של מהגרים בלתי חוקיים לישראל, כך גם בסוגיית הגיור ועוד. "הימין משלם מחיר מוחשי ולא מחיר מופשט והוא אומר שהוא לא יכול לחיות במצב הזה".
שטרן משיב ואומר כי הוא מכיר את הכאב ובחלק מהמקרים הוא גם שותף לו, ומציג מנגד גם טיעונים משמאל שלא הסכים למהלכיה של הממשלה במהלך המלחמה האחרונה מבלי שבג"ץ יבלום את המהלכים הללו.
באשר להשלכת עולמו הערכי של השופט על מערכת המשפט, מציין פרופ' שטרן כי בניגוד לארה"ב, שם השופטים מונו באופן פוליטי ולכן ניתן למצוא תיאום בין פסיקותיהם בסוגיות ערכיות לבין עמדותיהם, בישראל המציאות מורכת יותר וקשה יותר לשער את פסיקתו של השופט טרם הכרעת הדין.
היום, אומר פרופ' שטרן, אין בבית המשפט העליון נוכחות ערבית וחרדית השווה להיקף האוכלוסיה הזו בציבור הישראלי, ומנגד דווקא הנוכחות הציונית דתית בבית המשפט העליון גדולה מחלקה של הציונות הדתית באוכלוסיה. מדובר בתהליך של שינוי שקורה.
לטעמו של פרופ' שטרן אך נכון ואנושי הוא ששופט יביא לידי ביטוי את עולמו הערכי בפסיקתו השיפוטית, ועם זאת השאיפה היא ששופט יכריע מתוך נקודת מבט הרואה את הפאזל השלם של הדברים ולא רק מתוך תפיסתו ותפיסת המגזר ממנו הוא מגיע.
בסיכומם של הדברים מדגיש פרופ' שטרן כי מהלכיו המשפטיים של אהרון ברק ומתוך כך של בית המשפט העליון, גם אם הם מתפרשים כרמייה, הרי שהם נועדו להציל את מדינת ישראל בתפיסתם של השופטים הרואים בכך מעשה פטריוטי. "יש כאן השקפת עולם שמאחוריה עמדה קבוצה גדולה של שופטים, והשקפת העולם הזו השתמשה בכוחה כדי להציל את עצמה מעצמה. במובן הזה הם עשו שירות טוב ושירות דב יחד"., ובפועל המציאות משתנה, הרכב בית המשפט העליון משתנה בתהליך, ואת כאבו של הימין לנוכח המציאות הקיימת עד כה הוא בהחלט כאב מובן.