לפני ימים אחדים התקיים בוועדת הבריאות של הכנסת דיון בסוגיית שותפותה של ישראל בארגון הבריאות העולמי, וזאת בעקבות פרישתה של ארה"ב מהארגון.
האם ישראל הקטנה יכולה לעשות את הצעד שעשתה ארה"ב הגדולה? על היתרונות והחסרונות של מהלך שכזה שוחחנו בערוץ 7 עם מי שהייתה שותפה לדיון בוועדה, היועצת והחוקרת נגה ארבל ממכון יכין, בעבר בכירה במשרד החוץ.
בדבריה מספרת ארבל כי אם בעבר סנקציות שהטיל ארגון הבריאות העולמי על מדינה בתואנה של דאגה לשלום הציבור היו מוטלות רק לאחר התייעצות עם המדינה המדוברת, הרי שהתקנות שונו וכעת הארגון יכול להטיל סנקציות שכאלה בלי להתייעץ ולקבל את עמדתה של המדינה הנדונה. המשמעות היא שהחברות בארגון אינה מעניקה לישראל גם לא את הזכות להגן על עצמה לפני שיוחלט מסיבות כאלה ואחרות להטיל עליה סנקציות.
בנוסף היא מציינת כי אם בעבר ארה"ב הייתה מגוננת על ישראל דרך הפעלת קשריה ולחציה על מדינות שונות לנקוט בפחות אנטישמיות, הרי שמאז בחרה לצאת מהארגון אין לישראל גם לא את ההגנה הזו. המשמעות היא ש"הארגון הופך למסוכן יותר עבורנו", אומרת ארבל.
לטוענים בדבר הצורך בשיתוף פעולה בינלאומי מאחר והנגיפים אינם מכירים בגבולות ויש צורך להיערך באופן גלובלי יותר, משיבה ארבל ומעירה כי דווקא נתון זה אמור היה להביא את ארגון הבריאות העולמי לשתף פעולה עם כל מדינה, בין אם היא חברה בארגון ובין אם לא, וזאת במדיה ואכן כוונותיו של הארגון היו טהורות ונוגעות אך ורק לבריאות הציבור ולבלום העברת וירוסים ממקום למקום.
כמי שהובילה את שיתופי הפעולה הבינלאומיים של ישראל בתקופת הקורונה, מזכירה נגה ארבל כי בתקופת הקורונה ידעה ישראל לקיים קשרים ולהעביר מידע נדרש עם מדינות רבות ושונות, כולל כאלה שאין לה איתן קשרים רשמיים, וזאת גם מבלי להזדקק לשירותיו של ארגון הבריאות העולמי, מאחר והמטרה הייתה אכן בלימתם של נגיפים.
האם מדינות לא עשויות "לתפוס טרמפ" על התנתקותה של ישראל מהארגון ולטעון שאין להן טענות נגד העם היהודי או נגד מדינת ישראל, אך הניתוק מהארגון מחייב אותן להיזהר מקשרים עם ישראל? ארבל משוכנעת שאנטישמים יוכלו לגייס תירוצים מתחת לאדמה, כלשונה, כדי להחרים את ישראל, וכאמור, כאשר אכן רוצים לדאוג לשלום האזרחים ובריאותם מבינים שנכון לקיים קשרים בתחומי הבריאות עם מדינה חכמה ומתקדמת מסוגה של ישראל.
לדבריה לו היה ארגון הבריאות העולמי ארגון ששם לו למטרה העברת מידע וידע בין מדינות למטרות ראויות, לא היה לישראל תמריץ לעזוב אותו, אלא שכעת ברור שמדובר בארגון פוליטי אנטי מערבי שמבקש להעביר את השליטה הבריאותית לידי גורם אחד, בניגוד להיגיון ולפיו בכל מדינה ובכל אזור הטיפול בנגיפים אמור להיות שונה בשל התנאים השונים, מזג האוויר השונה, האוכלוסייה השונה ועוד. "כך לא מנהלים מגיפה", היא קובעת ומציינת כי מדובר במהלך המסוכן לאזרחים וגם כזה הפוגע בריבונותה של המדינה "כי כשנותנים למישהו אחר להכריע עבור האזרחים שלך, אתה כבר לא ריבון".
לשאלתנו אודות שאר מדינות העולם מציינת ארבל כי אמנם רוב מדינות העולם חברות בארגון, אך סיבותיהן לכך אינן רלוונטיות לישראל שמצבה ומעמדה מיוחד בהיותה מדינה קטנה עשירה וללא חברים רבים. בעוד למדינות אפריקה הנחשלות יש אינטרס לחברות בארגון מאחר והן מקבלות סיוע, ולמדינות עשירות יש אינטרס לשתף פעולה על מנת לקבל עוד ועוד מידע ובמקביל יש להן את הכוח לבלום גזירות דרקוניות מלהגיע אליהן, ישראל נמצאת במציאות אחרת. היא חזקה מספיק על מנת שיקחו ממנה את המידע, המשאבים והכסף, אך חלשה מכדי לבלום סנקציות וגזירות. כל זאת בעוד מיקומה הגיאוגרפי של ישראל מחייב אותה זהירות מיוחדת ממגיפות. "אם יש מדינה אחת שאין לה שום אינטרס להיות שותפה זו ישראל".
ארבל מציינת בהמשך הדברים כי עמדתה של ישראל מגוחכת בהיותה מורכבת מעמדות משרדי הבריאות והחוץ המדברים כל אחד בשפתו של האחר. משרד הבריאות טוען שיש להתנתק מהארגון הבינלאומי, אך קיים חשש לפגיעה במעמדה של ישראל, כלומר טיעון דיפלומטי, ולעומת זאת משרד החוץ מביע חשש מסיכון בריאותי. לדבריה הגיעה העת להתנער מהתפיסה לפיה אם רק נהיה חברים בכל מועדון שמוכן לקבל אותנו ייטב לנו. "התפיסה הזו לא עובדת והגיע הזמן להיגמל ממנה".
בהמשך דבריה מתארת ארבל את הטיעונים שהועלו בדיון בוועדת הבריאות, את האבסורד בטיעונים לפיהם מגיפות יתקפו את ישראל אם רק תתנתק מארגון הבריאות העולמי, טיעונים שזכו למענה ולשאלות נוקבות מצידם של חברי הכנסת, וכן התייחסה בחריפות גם לסערה שחולל פרופ' חגי לוין, יו"ר רופאי בריאות הציבור, כאשר לא ניתנה לו זכות הדיבור, כמו לעוד רבים שהגיעו לדיון שנמשך כשלוש שעות, על אף שעמדותיו הובעו גם על ידי בכירי ארגוני רופאים אחרים.