במהלך השבוע יצוין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. עם הרצי מקוב, יו"ר מרכז מורשת בגין, שוחחנו אודות המחלוקת שקרעה את העם בשנות החמישים סביב שאלת השילומים שהציבה ראש מול ראש את מנחם בגין מול דוד בן גוריון.
"ב-1952 מתחיל מו"מ חשאי עם גרמניה ועליו אחראי משה שרת, שר החוץ דאז. המו"מ נועד לקבלת פיצויים על השואה. הצדדים מגיעים להסכם של 800 מיליון דולר. בגרמנית זה נקרא 'תיקון העוול'", מספר מקוב ומציין כי הסערה הגדולה החלה "כשהמו"מ נחשף כי היה צריך להביא אותו לאישור הכנסת".
עד אז ישראל לא קיימה יחסים וקשרים כלשהם עם גרמניה שנחשבה למדינה מוקצית, אך מאחר ולמדינת ישראל הצעירה היו קשיי נזילות כספית חמורים בתקופה בה האוכלוסייה שלה מכפילה את עצמה, בן גוריון ראה בכך פתח שיש לדון בו. מנגד חירות של בגין ומפ"מ, שראתה בגרמניה המערבית יורשת של הנאצים, חוברים להתנגדות חריפה ורגשית למהלך.
ההתנגדות היתה גם למה שהוגדר בגרמניה כתיקון העוול, גם להכשרתה של גרמניה בעיני העולם וגם לסכום הנמוך שהוצע במו"מ. "בגין דורש מבעלות הברית לקבל חזרה את הרכוש היהודי שנבזז, רכוש שמוערך בכמה מיליארדים, ולכן מתנגדים גם לסכום, אבל ההתנגדות היא גם לעצם קיומו של המו"מ. גרמניה רצתה לקנות את מקומה בעולם. בן גוריון אומר שזו גרמניה אחרת ואלו לא הנאצים, אבל בפועל כל צמרת השלטון הגרמנית וכל הפקידות הבכירה היו פעילים נאצים". מהעובדה הזו לא ניתן היה להתעלם.
בגין פונה למפלגות הדתיות, חברות הקואליציה, ומזכיר להם את החובה לזכור את אשר עשה לנו עמלק, ומי כגרמניה ניתן לזיהוי מובהק כעמלק. "ולכן אנחנו צריכים להכרית אותם ולא לתת להם הכשר", טען בגין. לשאלתנו איזה מענה נתן בגין לקושי הכלכלי של המדינה הצעירה שקולטת עלייה בהיקפים נרחבים וסביבה אויבים רבים המבקשים לכלותה ובידיה אין את האמצעים להתגונן, משיב מקוב ומצטט את בגין כמי שקבע שלא אלמן ישראל ויימצאו המקורות הכלכליים האחרים לשם כך.
עוד טען בגין כי בכספים שיגיעו מהגרמנים תעשה הממשלה את מה שעשתה עד היום, כלומר תעביר אותו להקמת עוד מפעלים כדוגמת סולל בונה, מפעלים פוליטיים, שכן מדובר היה בשלטון סוציאליסטי והתיקצוב היה תיקצוב קואליציוני כמעט כולו. בגין טען שחלק ניכר מהסכום ייועד לחיזוק שלטון מפא"י ולא לשיקום העם היהודי.
הפגנות רבות שטפו אז את הארץ והגדולה שבהם הייתה בכיכר ציון, שם נאם בגין והזהיר כי אם כאשר ירה התותח על אלטלנה אמר הוא לאנשיו שלא לירות על יהודים, הפעם הוא יאמר כן. עם זאת ביקש מהקהל שלא להרים ידיהם על השוטרים, למרות שהם מצויידים בגז מתוצרת גרמניה לפיזור הפגנות.
משם התקדם בגין אל הכנסת שם התקיימה ההצבעה על ההסכם, ובדרך הסערה גברה, היו עימותים רבים עם שוטרים, אבנים יודו וחלקן ניפצו זגוגיות בכנסת, ואולם לאחר שהתקיימו דיון והצבעה בה הושג רוב בעד קיומו של מו"מ וועדת החוץ והביטחון הוסמכה לקבל עדכונים אודות התקדמות המו"מ, מרגע זה ואילך הופסקו המחאות, וזאת על אף שעד יומו האחרון ראה בגין בהסכם טעות נוראית. מהרגע בו התקבלה החלטה באופן דמוקרטי חדל בגין את המחאות ברחוב.
ההסכם שהתקבל נחלק לשניים. סכום אחד יועד להיות פיצוי אישי למי שעברו את השואה על פי קריטריונים כאלה ואחרים, כל עוד הם בחיים, והסכום הנוסף, שמונה מאות מיליון דולר, למדינת ישראל, אך גם כאן מדובר היה בסכום שחלקו הניכר לא הגיע לישראל אלא איפשר לישראל לרכוש בגרמניה ציוד כמו טרקטורים ואמצעים נוספים.