היום הבינלאומי לזיכרון השואה שיצוין מחרתיים (שלישי), מוצג במדינות "הנאורות" באירופה כחשבון נפש וזיכרון היסטורי.
בפועל, היום הזה הפך לכלי לטשטוש אשמה קולקטיבי, בעיקר של מדינות אירופה, ויותר מכך לטשטוש מוחלט של היכולת הבסיסית להבחין בין אמות מוסר אמיתיות, לרוע המוסרי המוחלט.
לפני 20 שנה בדיוק החל העולם לציין את יום השואה הבינלאומי, מתוך יוזמה של מדינות וארגונים שרצו להנציח את קורבנות השואה (יהודים ומיעוטים אחרים). זאת על מנת להדהד את הזוועות חסרות התקדים בהיסטוריה האנושית למען הדורות הבאים, כדי להיאבק באנטישמיות, וכן על מנת לחזק את ההכרה בזכות קיומה של מדינת ישראל, כביתו הלאומי והבטוח של העם היהודי.
ברם, די להביט בשמות שהוענקו ליום הזה מצד ממשלות אירופאיות: בגרמניה כ"יום הזיכרון לקורבנות הנציונל־סוציאליזם", באיטליה כ"יום הזיכרון", ובספרד כ"יום הזיכרון לשואה ולמניעת פשעים נגד האנושות", כדי להבין לאיזה כיוון מסלילות מדינות העולם את תודעת הזיכרון של הימים האפלים ביותר בהיסטוריה של היבשת. אותם נרטיבים מעוותים מבקשים לטשטש את המאפיינים האנטי-יהודיים של האידיאולוגיה הנאצית בדמות "הפתרון הסופי", שהובילה להכחדה של שליש מעמנו בתעשיות המוות.
אותם ניסיונות אנטישמיים לשכתוב מחדש של הזוועה האנושית במלחמת העולם השנייה לצערנו הרב גם זוכים בשנים האחרונות לרוח גבית מצד דמויות מפתח בציבוריות הישראלית, לרבות ראשי ממשלות וביטחוניסטים לשעבר.
כך לדוגמה, כאשר חה"כ לשעבר יאיר גולן, ששימש כסגן הרמטכ"ל וכיום עומד בראש מפלגת הדמוקרטים, מעליל עלילת דם שקרית נגד חיילי צה"ל בעוון "הרג תינוקות כתחביב", כלשונו, או לחילופין כשפרשן מדיני בכיר כערד ניר משווה יוזמות להקמת מחנה הומניטרי זמני, למחנות ריכוז נאציים כברגן־בלזן, מדובר באימוץ מובהק של שיח אנטישמי קלאסי העטוף בתחפושת מוסרית מודרנית. כאשר אותן דמויות בכירות בשיח הציבורי הישראלי מאמצות נרטיבים אנטישמיים רדיקליים, ומספקות תחמושת תודעתית לאויבי ישראל, הן בראש ובראשונה משמשות כחותמת יהודית למסכת עלילות השווא שמוטחות השכם והערב כנגד ממשלות ישראל ומפקדי וחיילי צה"ל; שהרי ההיסטוריה האנטישמית לאורך הדורות כולם, מעידה על כך שאין אידיאל נשגב גדול יותר עבור שונאינו, מאשר יהודים המאשימים את אחיהם היהודים בחוסר מוסריות ואנושיות.
כך בדיוק הפך יום השואה הבינלאומי ליום שבו זיכרון השואה הולך ומאבד ממשמעותו האמיתית. בדומה לאותם ימים אפלים, גם כיום אנו עדים לגל עכור של אנטישמיות גוברת, המכוונת כלפי קהילות יהודיות ברחבי העולם באוניברסיטאות, ברחובות, ברשתות ובמוקדי כוח.
מי שמבקש לאמץ את זיכרון השואה, אך מסרב לראות את פניה המודרניים של האנטישמיות, את אותה שנאה עתיקה רק בלבוש משתנה, לא רק שאינו מכבד את זכר ששת המיליונים, אלא חוטא להם פעמיים: פעם אחת כשהוא שותק לנוכח הסכנה המתחדשת, ופעם נוספת כשהוא משתמש בזיכרון השואה כפלטפורמה פוליטית לצרכיו, או כמנגנון טיהור מצפון של אומות שלמדו לשנן "לא עוד", אך סירבו, ועודנה מסרבות, להתייצב מול הרוע כשהוא מופנה כלפי יהודים כאן ועכשיו.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר "אור וישועה"