יו"ר איגוד רבני קהילות, הרב אריאל אליהו, פרסם הבוקר (שני) תגובה לדבריו של ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, שהתייחס לסוגיית פגיעות מיניות טקסיות בציבור הדתי. הרב אליהו הבהיר כי המאבק בפשעים חמורים אלה חיוני, אך הביע הסתייגות מהכללה של הציבור כולו.
"דבריו הכואבים של הרב יעקב מדן שליט"א, היוצאים מלב כואב ודואב, נשמעו היטב בקרבנו", פתח הרב אליהו את דבריו. "זעקתו על עדות קשה ועל פגיעות חמורות בנפש ובגוף היא זעקה שאסור להישאר אדישים אליה. אכן, פגיעה בילד או בילדה היא 'שפיכות דמים' כפשוטו, והיא מחייבת טיפול שורש, עקירה מן היסוד והוקעה מוחלטת של הפוגעים, יהיו אשר יהיו, ויהיה מעמדם אשר יהיה".
בדבריו ציין הרב אליהו כי בית הדין המיוחד שהקים איגוד רבני קהילות, בנשיאות הרב שמואל אליהו, נחשף למקרים קשים "ואיננו מהססים לנקוט ביד קשה ובלתי מתפשרת. אולם, דווקא מתוך האחריות הזו, אני מבקש לחלוק על ההגדרה של 'נרקיסיזם חברתי' ועל הטענה כי הציבור הדתי כולו לוקה בעיוורון בשל הרצון לראות את עצמו כ'יפה וטהור'".
לדבריו, "ישנו הבדל תהומי בין 'השתקה' לבין 'פרופורציה'. הציבור הדתי-לאומי, על אלפי בתי הכנסת שבו, הוא ציבור בריא, ערכי וקדוש. בתי הכנסת שלנו הם מקדשי מעט, מלאים בתורה, בחסד, בקהילתיות ובערבות הדדית. הם אינם זירות פשע. הניסיון לצבוע את ספסלי בית הכנסת כולם בצבעים עכורים בגלל מעשיהם של יחידים סוטים ורשעים, הוא עוול מוסרי לציבור שלם".
הרב אליהו התריע מפני שני נזקים חמורים שעלולים להיגרם כתוצאה מהכללה: "כשאנו מכלילים ואומרים 'זה קורה אצלנו', כשאנו משתמשים במונחים של 'פגיעות טקסיות' כתופעה רווחת המאיימת על כל קהילה, אנו עלולים לגרום לשני נזקים חמורים: הראשון, יצירת בהלת שווא וחשדנות הרסנית שתרחיק הורים וילדים מבתי הכנסת ומחיי הקהילה הבריאים".
הנזק השני הוא טשטוש הפוקוס. "כולם אשמים, אז אף אחד לא אשם. הדרך של בית המדרש שלנו, דרכו של מו"ר אבי הרב שמואל אליהו שליט"א ושל סבי מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, היא חדה וברורה: אפס סובלנות לפוגעים, ומאה אחוז אהבה לציבור. אנחנו לא 'מסתירים' את הפגעים מתוך נרקיסיזם. אנחנו נלחמים בהם כדי לבער את הרע מקרבנו, בדיוק מפני שאנחנו מאמינים שהמחנה שלנו צריך להיות קדוש".
"כשיש גידול פרא בגוף בריא - מסירים את הגידול בניתוח חד ומדויק, אך לא מכריזים על הגוף כולו כחולה אנוש", המשיך הרב. "אל לנו לאמץ את הרטוריקה הפרוגרסיבית שמבקשת לפרק את הביטחון במוסדות הקהילה והמשפחה. עלינו לחזק את הקהילות, לתת כלים לרבנים ולגבאים לזהות נורות אדומות, ולעודד נפגעים להתלונן בידיעה שיימצא להם קשב מלא וטיפול מקצועי והלכתי נוקשה נגד הפוגע".
בסיום דבריו פנה הרב אליהו ישירות לרב מדן: "אנו שותפים מלאים לכאבך ולמלחמתך ברוע. אך הבה נעשה זאת בפינצטה כירורגית, ולא בפטיש המרסק את האמון הבסיסי של הציבור בקהילותיו. הציבור שלנו אינו 'נרקיסיסט' כשהוא מביט במראה ורואה ציבור נפלא, מוסר נפש ותורני. הוא פשוט רואה את האמת. ובתוך האמת הגדולה הזו, ישנם גם כתמים שחורים שחובה עלינו לנקות - מבלי לשרוף את הבגד כולו".