בית המשפט המחוזי דחה תביעה שהגיש גבר שטען כי נפגע קשות במהלך החייאה שביצעו בו צוותי מד"א וכללית - החייאה שהצילה את חייו אך גרמה לו לכוויות נרחבות.
השופטת תמר נאות פרי קבעה כי לא מדובר ברשלנות רפואית, וכי הצוות פעל כראוי בתנאי חירום קיצוניים.
לפי דיווח של אבישי גרינצייג בערוץ i24, המקרה התרחש ביום קיץ חם, כאשר התובע התמוטט ברחוב ועבר החייאה במשך 45 דקות על גבי מדרכה לוהטת, סמוך למרפאה. בעקבות ההחייאה המוצלחת, ניצלו חייו ולדברי הרופאים - ללא נזק מוחי. עם זאת, הוא סבל מכוויות בכ-30% מגופו ואושפז במשך כחודשיים.
בתביעתו טען האיש כי היה על הצוות להרחיקו מהמדרכה או להציב חציצה שתמנע מגע עם האספלט הלוהט, וכי המחדל גרם לו נזק חמור.
בפסק הדין קבעה השופטת כי "הצוות שפעל בזירה לא חש בסכנה הקשורה למצב המדרכה גם במהלך ביצוע ההחייאה, וחשוב מכך - היה מחויב להתמקד בפעולות החייאה רציפות ומהירות, כאשר 'כל שנייה קריטית' וכל עיכוב או הפסקה בעיסויים או בניהול נתיב האוויר עלולים היו להיות קטלנים".
עוד נכתב בפסק הדין כי "ההחייאה נמשכה כ-45 דקות רצופות, ובמהלכה בוצעו פעולות רבות. לא מדובר בפעולות חד-פעמיות, אלא בפעולות שדורשות רצף טיפולי מתמשך, קבלת החלטות בזמן אמת והערכה חוזרת ונשנית של מצב המטופל, וכאשר כל חברי הצוות סברו כי מבחינה מקצועית - כל הפסקה של הרצף הייתה פוגעת באופן ממשי בסיכויי ההישרדות של התובע".
"משך ההחייאה היה חריג", המשיכה השופטת. "פרק הזמן הארוך אינו מעיד על השתהות או רשלנות, אלא על מאמץ רפואי אינטנסיבי ובלתי פוסק, שבוצע בהתאם לפרוטוקולים המקצועיים המחמירים ביותר, והכל, על מנת שלא 'לוותר' על התובע ולהשיבו לחיים".
השופטת נאות פרי הדגישה כי גם אם בדיעבד ייתכן שניתן היה לפעול אחרת, אין בכך לקבוע רשלנות משפטית, "אף אם בדיעבד ניתן לסבור שכן הייתה אפשרות לפעול אחרת, במכלול הנסיבות - זו אינה רשלנות. הצלחת ההחייאה, שהובילה להישרדותו של התובע ללא נזק מוחי, מלמדת כי סדר העדיפויות של הצוות היה ראוי, ולמצער סביר, ולא עולה כדי רשלנות שמקימה חבות בנזיקין".