שוב אנו בתקופת המתנה לבאות, צברנו ניסיון רב בשנים האחרונות - סגרים וקורונה, מערכות בחירות, הפתעה מוחלטת ומלחמה, חטופים (נשאר עוד אחד!), טילים מאיראן, לבנון, תימן, שכחתי משהו?
גם מבלי להקשיב למלל הרב, להוגי הדעות והפרשנים, קיימת הבנה ברורה - זה יבוא. ניתוח רציונלי של המציאות והאקלים הביטחוני גורם לנו להבין שארה"ב תתקוף באיראן. איך זה ישפיע עלינו?
רגע לפני, עוד הערכה מושכלת: מהרגע שהאמריקאים יתקפו באיראן (איתנו? בלעדינו?) האיראנים יצליחו להגיב ולא משנה כמה מכת הפתיחה האמריקאית איכותית, אגרסיבית ומדויקת, מעריך שהיא תהיה כזו. אם תתממש הנחה זו, האיראנים בהכרח ינסו לפגוע בנכסים אמריקאים קרובים אליהם, אשר פחות מוגנים מהעורף הישראלי.
הערכה נוספת: ינסו לפגוע בנו. נערכה הפקת לקחים באיראן והם ינסו לאתגר את מעטפת ההגנה הטובה בעולם שמקיפה את מדינת ישראל.
נסכם: הנחות היסוד - ארה"ב תתקוף באיראן, ישראל תעבור למצב מיוחד בעורף (מקווה מאד שבלי צלילי חרדות באישון לילה) שמשמעותו שהייה ליד מרחבים מוגנים ומשק סגור לפחות עד שנבין את הצלחת המבצע האמריקאי (ישראלי?) ומשמעותו מבחינת הרצון האיראני והיכולת לשגר אלינו טילים ושאר ירקות.
אני נשאל בימים האחרונים בהקשרי אי ודאות, שאלות בסיסיות כגון: "אבא, תהיה הלילה מתקפה?" (הבת שלי( לבין רבים שתוהים איך לתכנן את המחר, לבטל טיסה לחו"ל? לקבוע תכניות לסופשבוע? ועוד. אי ודאות והמציאות המתוארת משפיעה על כל פרט בחיים שלנו, משפחה, עבודה, פגישות, בילויים, ובעיקר על הנפש.
המסקנה המתבקשת היא שנכון ונדרש להיערך: ראשית, הכנה מנטאלית להבנה שברגע נחזור למציאות בה נופלים כאן טילים. בנוסף, ברמה הפרקטית יש דברים שנכון לעשות. גם הפרקטי ישפיע על המנטאלי. כל תהליך ההכנה יקל עלינו להמשך התקופה ולו מעצם כך שהכנו את עצמנו. נכין את עצמנו עכשיו כשאנחנו "ברגוע" ובלי להלחיץ אף אחת או אחד, בטון הקול הנכון...
אז מה עושים?
"הערכת מצב": מה נעשה ברגע שזה יתחיל. נכוון לתרחיש המחמיר בו הופתענו ממש. נחשוב בצורה רגועה על הכול.
נבצע הכנות לוגיסטיות וטכניות: מים בממ"ד, טלוויזיה עובדת ואינטרנט, סוללות נטענות לטלפונים, פנס ואביזרים רלוונטיים, לבוש נוח ומהיר לטובת ירידה למקלט עם השכנים, מעיל זמין ואולי דברים חשובים בכיסים (אשראי, מזומן), נעליים מוכנות ליד הדלת. יש לנו ניסיון...
למחמירים, שווה להכין שקית חירום למקרה קיצוני, היא תכלול את הדברים הכי חשובים עבורנו ותהיה לידינו במרחב המוגן.
נקיים שיחות עם המשפחה בדגש על ילדים והורים מבוגרים, ונסביר להם כי אם זה קורה, לא להילחץ, לזכור מה צריך לעשות והיכן להיות. מי מביא את מי ולאן ושאלות שיעלו בהנחה והאירוע יקרה בהפתעה ובדיוק כשהילדה נמצאת באימון ריקוד ובמרחק נסיעה מהבית. נתכנן סוג של תכנית פעולה (?WHAT IF) ונכתוב אותה כדי שברגע האמת ובשעת לחץ נעבוד מתוכנן.
שווה לחשוב ולהדגיש הכנה רגשית עבורנו ועבור מי שאנו מזהים כפוטנציאל, איך להתמודד עם לחץ ומתח בזמן חוסר ודאות (תרגולי נשימה, מדיטציה, תמיכה חברתית).
נייצר "רשת תמיכה": אנשים, חברים, משפחה, שכנים קרובים שאיתם נעמוד בקשר ברגע שקורה משהו ויהיו חלק מהתכנית, התכנון לעזרה, תמיכה, הסעות ואפילו השלמות ציוד אם צריך.
יש גם הקשרים כלכלים אליהם נדרשים להיערך, גם הם דורשים מחשבה. אולי מעט מזומן בנמצא, היערכות לעבודה מהבית וכדומה.
מה לא לעשות?
לא לבצע החלטות פזיזות כגון לקנות דברים ללא צורך או עם תאריך תפוגה קרוב. לא להתעלם ממידע אך גם לא להקשיב לכל פרשן שרומז או לקולות "פחד" שלא מספקים מידע אמין ומבוסס.
לזכור תמיד, קל יותר להיערך ברגעי השקט וההמתנה ובמקרה הכי גרוע... כל תרחישי האימים המוגזמים לא יקרו ואנו נחייך במבט לאחור על זיכרון התקופה בה נערכנו לקץ הימים.
הכותב הוא סא"ל במיל' בחיל האוויר, מרצה ויועץ בנושאי מנהיגות, קבלת החלטות וניהול בתנאי משבר, מחבר הספר "עשן של אי-ודאות".