הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן ומרבני מפלגת הציונות הדתית, התייחס לסוגיית גיוס החרדים ולמשמעויות הציבוריות והערכיות הנלוות לה.
הוא פתח בתיאור תחושות עמוקות בציבור הדתי-לאומי: "יש בציונות הדתית כאב עצום שחלק גדול מהשיח נובע ממנו, רוכב עליו, מבטא אותו. בסוף יש כאב עמוק, כאב חד. כאב שבפעמים רבות אי אפשר לעמוד בו".
לדבריו, הכאב הזה מחריף כאשר הוא מלווה בזלזול והשפלה: "אחרי כל זה יש עוד משהו שמעצים מאוד מאוד את הכאב, אנחנו עוד חוטפים בזיונות, עלבונות, דחיות, דברי נאצה. לפעמים אנחנו שומעים דברים שאחרי כל הכאב הזה, אתה פשוט או מנתק מגע רגשית או זועם באופן בלתי נדפס. אני מוסר בשבילך את הנפש, אני נהרג בשבילך, אני נפצע בשבילך, אני משרת אין ספור. וזה מה שיש לך להגיד?"
הרב שפירא תיאר כיצד הכאב משפיע גם על החשיבה הרציונלית: "הכאב הוא חלק גדול במשחק. הוא מטשטש את הראייה, את הלוגיקה. איך יכול להיות שאדם שאומר באלף קשרים - כפייה זה לא חלק מהדור שלנו - פתאום בלהט עם עיניים דולקות אומר סנקציות, מרעיבות. איך זה מתיישב באידאולוגיה? איך זה מתיישב?"
בהמשך התייחס הרב שפירא למסקנות אנשי מקצוע שבחנו את סוגיית גיוס החרדים: "הלך גרנט ולקח את מפקד חיל האוויר לשעבר שקדי, יחד עם עוד בכירים בצבא בתחו הלכו לעשות עבודה. רצו לדעת באמת איך אפשר לגייס חרדים. ומה הם אומרים? תקבעו חוק, תעשו סנקציות - זה רק יצופף שורות. אין לזה שום סיכוי. זה החוסר צלילות דעת".
הוא הביא גם את דברי אנשי הציבור החרדי: "שמעתי מאנשים בכירים בעולם החרדי אומרים - הדבר הכי טוב שקרה לפלג הירושלמי זה חוק הגיוס. רק תנסו לעצור לנו אחד וזהו - והפלג הירושלמי עולה מעלה מעלה. כולם נהיים הפלג הירושלמי. מי שלא מתחיל לדבר גם כמו הפלג הירושלמי, גם אם הוא לא הולך לשם. הם לא מעלים על דעתם שכפייה זאת הדרך".
לדבריו, יש לגשת לנושא בגישה שונה: "אתה רוצה אותם? אתה צריך להבין אותם. אתה צריך לתת לו את מה שהוא רוצה".
הרב שפירא התייחס גם למבט בית-מדרשי ולרקע הרוחני של הסוגיה: "שני מעצמות מופלאות קמו לנו אחרי השואה. שתי זכויות שאין כדוגמתן עמדו לה לאומה הישראלית - מדינת ישראל ועולם התורה. ושניהם יקרים עד בלי די". הוא ציטט את הרב זלמן מלמד: "כל החיכוך הזה - כי הקדוש ברוך הוא כבר דוחק אותנו שהם לא יהיו נפרדים אלא התאחדו. אבל להתאחד זה לא על ידי טשטושים, אלא על ידי זה שכל כוח ממצה את עצמו, מעמיק את עצמו - ואז מוצאים את הפתרונות".
בהמשך סיכם את חזונו: "כל מה שאנחנו עוברים זה לקראת עתיד שבו העולם החרדי יהיה הרבה יותר גדול, עולם התורה יהיה הרבה יותר עוצמתי, והחיבור יהיה הרבה יותר מוכרח. ואנחנו חייבים לפעול בצלילות הדעת. זה לא ביום אחד".
בסיום דבריו חזר על הסדר הנדרש לשיטתו: "אני רוצה שחרדים יתגייסו. אני חושב שזה יכול לקרות. אני חושב שזה יקרה - לא לפני שזה יהיה באמון. שנדאג שיהיה אמון. ואחרי שיהיה אמון אנחנו צריכים לדאוג עוד דבר אחד - שהאמון יחלחל פנימה ויגרום ללגיטימציה בתוך החברה החרדית ללכת לצבא.
הסדר הוא אמון, לגיטימציה, גיוס. מי שהופך את הסדר חי עם הראש באדמה. אמון, לגיטימציה, גיוס. מי שהמטרה שלו הראשונה זה גיוס - הוא יוצר משבר אמון. ולא רק שהוא לא מקדם את העניין - הוא מחבל".