כשאני קורא את הכותרות המגיעות מישראל על סערת חוק הגיוס, אני נזהר מאוד. אני עורך דין ניו-יורקי, לא פוליטיקאי ישראלי, וקטונתי מלהכריע בסוגיות הביטחוניות והחברתיות המורכבות שלכם.
אבל כמי שמביט מבחוץ, דרך המשקפיים של הרמב"ם שחקרתי בספרי "חוקי חיים", אני רואה כאן משהו עמוק יותר משאלת המכסות או הסנקציות הכלכליות. אני רואה מבחן למה שהרמב"ם הגדיר כ"חברה מתוקנת".
בשיח הישראלי הנוכחי, נדמה שצריך לבחור: או ספרא או סייפא. או תורה או עבודה. או עולם הרוח או עולם המעשה. אבל דמותו של הרמב"ם עצמו היא ההוכחה שהדיכוטומיה הזו שקרית. הנשר הגדול היה גדול הפוסקים בכל הזמנים ("משנה תורה"), ובו זמנית רופא עסוק שטיפל בסולטן ובהמוני העם, ומנהיג קהילה שניהל תקציבים ומשברים. הוא לא ראה סתירה בין העולמות. בעיניו, שלמות האדם והחברה תלויה באיזון שבין תיקון הגוף לתיקון הנפש.
הרמב"ם מלמד אותנו שחברה בריאה חייבת לצעוד ב"דרך האמצע" (שביל הזהב). קיצוניות - לכל כיוון - היא מתכון לחולי. חברה שמשליכה את כל יהבה רק על הכוח הפיזי, תאבד את מצפונה ואת ייעודה. חברה שמתעלמת מהצורך בקיום פיזי, בפרנסה ובביטחון, תקרוס לתוך עצמה. "תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש", הוא כותב ב'מורה הנבוכים', לא כי הגוף חשוב יותר, אלא כי הוא הבסיס ההכרחי לקיום הרוח.
אבל המסר החשוב ביותר של הרמב"ם לימי סערה אלו נוגע לאיך אנחנו מתווכחים. בפרק ה' בספרי, העוסק במידות, אני מצטט את אזהרתו החמורה של הרמב"ם מפני הכעס והגאווה. "הכועס כאילו עובד עבודה זרה", הוא פוסק. כשאני רואה את הטונים הצורמים בדיון הציבורי בישראל, את הפסילה ההדדית ואת השנאה שמתלווה לוויכוח על הגיוס, אני חושש שהחברה הישראלית מתרחקת מהמודל של הרמב"ם לחברה מתוקנת.
חברה מתוקנת, לפי הרמב"ם, היא חברה של ערבות הדדית ושל הכרת הטוב. היא חברה שבה "החכם עיניו בראשו" - כלומר, הוא רואה את המציאות כפי שהיא, לא כפי שהוא היה רוצה שתהיה, ופועל בתוכה בתבונה ובאחריות. היא חברה שמבינה ש"תלמוד תורה" אינו מפלט מן האחריות האזרחית, אלא להפך - הוא זה שאמור להוביל אותנו להיות אזרחים טובים יותר, מוסריים יותר ומועילים יותר לכלל.
אז מה הפתרון? אני לא מתיימר לשרטט את מתווה החקיקה. אבל אני כן מציע לאמץ את "חוקת הנפש" של הרמב"ם: ההבנה שאין קיום לארוך זמן ללא שילוב אמיתי בין קודש לחול, וששום חוק לא יחזיק מעמד אם הוא יבוסס על שבירת הכלים ועל שנאת חינם. הרמב"ם, שחיבר בין העולמות בגופו וברוחו, מזכיר לנו שאפשר - וצריך - להיות גם וגם. גם אנשי רוח וגם אנשי מעשה. גם שומרי מסורת וגם שותפים בבניין הארץ. זהו סוד הקסם היהודי, וזהו הבסיס היחיד לחברה מתוקנת באמת.
הכותב הוא עורך דין, בוגר אוניברסיטת קולומביה ומחבר הספר "חוקי חיים: מדריך לחיים נפלאים על פי הרמב"ם" (הוצאת גפן).