מחקר חדש שפורסם לאחרונה ע"י מרכז יכין מציג תמונה מטרידה באשר למעורבותו של בג"ץ במדיניות הביטחונית של מדינת ישראל.
על פי ממצאי המחקר, בית המשפט העליון מפעיל לאורך השנים פיקוח משפטי סמוי על מערכת הביטחון, ובפרט על צה"ל, באופן שמוביל לשינויי עומק במדיניות המבצעית מבלי לקבל על כך החלטה שיפוטית גלויה.
המחקר מצביע על תופעה חוזרת, אותה מכנים החוקרים "החרב המתנופפת", עתירות ביטחוניות אינן מוכרעות במשך שנים, ובמהלכן מופעל לחץ מתמשך על הדרג הצבאי והמדיני באמצעות דיונים, צווי ביניים ודרישות הבהרה. התוצאה, לפי המחקר, היא שצה"ל נדרש "להתאים את עצמו" לעמדות בית המשפט גם ללא פסק דין מחייב.
בין הדוגמאות המרכזיות שמובאות במחקר: שינוי הוראות הפתיחה באש בגבול רצועת עזה, צמצום אזור הפרימטר הביטחוני, הגבלות על הרס תשתיות טרור במהלך לחימה, וכן הרחבת חובות הומניטריות כלפי אוכלוסיית האויב גם בעיצומן של פעולות צבאיות.
לטענת החוקרים, בעוד שבג"ץ נמנע לעיתים מהכרעה פומבית בעתירות ביטחוניות רגישות, הוא מצליח להשיג את יעדיו באמצעות הסכמות ופשרות מאחורי הקלעים. נתונים שמובאים במחקר מצביעים על כך שסיכויי העותרים להשיג שינוי מדיניות באמצעות פשרה גבוהים פי כמה מאשר באמצעות פסק דין.
עוד נטען כי תהליך זה יוצר טשטוש מסוכן בין סמכויות הרשויות: בית המשפט, שאמור להכריע בסכסוכים משפטיים, הופך בפועל לשחקן המעצב מדיניות ביטחונית תחום הנתון לאחריות הדרג הנבחר ומערכת הביטחון.
המחקר מדגיש כי ביקורת שיפוטית היא רכיב חיוני בדמוקרטיה, אך מזהיר מפני חציית קו אדום: כאשר ההתערבות השיפוטית פוגעת ביכולת צה"ל להפעיל כוח, מגבילה את שיקול הדעת של מפקדים בשטח, ומתקבלת ללא דיון ציבורי רחב המשמעות היא פגיעה בריבונות ובביטחון הלאומי.