א. 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. בפרשתנו ניתנה התשובה האולטימטיבית לשאלת אברהם אבינו 'ה' אלוקים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה? ה' מעיד על אברהם אבינו כי יצווה את בניו ללכת בדרך ה', 'כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו'.
אברהם מאמין בהבטחת ה' את הארץ, אך אברהם תמה, וכי מי יבטיח לי שבניי ובני בניי ימשיכו ללכת בדרך ה' ולא יפרקו עול, כפי שאכן קרה עם ישמעאל בנו ועם עשו בן בנו, וכמו שקרה עם ישראל בהתדרדרותם במצרים למ"ט שערי טומאה, עד שמלאכי השרת מתלוננים בפני הקב"ה על הצלתם שהרי 'מה הללו עובדי עבודה-זרה אף הללו, ישראל, עובדי עבודה-זרה'.
כפי שאומר הספורנו: 'במה אדע כי ארשנה', כי אולי יחטאו הבנים ולא יזכו לירש? והשאלה רק מתעצמת עם הבשורה שמקבל אברהם מיד אחר שאלתו 'במה אדע', בברית בית הבתרים: אומר לו הקב"ה: 'יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה', איה התשובה לשאלתו? הרי שאלתו רק מתעצמת. וכי כיצד יחזיקו ישראל מבחינה רוחנית בארץ לא להם, בהעדרם אף מארצם. מארץ-ישראל האהובה הנותנת כוחות רוחניים לבניה, ובפרט כשהם מעונים מאות בשנים, דורות של בנים ובני בנים?!
ב. אין גם נחמה גדולה בכך שיצאו ברכוש גדול, שהרי דאגתו של אברהם אינה על מצבו הגשמי של עם ישראל אלא על מצבו הרוחני אחר תקופה כה קשה, כה ארוכה וכה מאתגרת.
ג. דומה כי התשובה האולטימטיבית הינה בארבע המילים האחרונות שנאמרות על ידי הקב"ה בברית בין הבתרים - 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה!', לבסוף זרעך ישוב לארץ-ישראל, ליעוד הנשגב של עם-ישראל בארץ-ישראל, השומרים כאברהם-אבינו, על דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. יבוא יום והם ישובו מבור תחתיות לעצמיותם. הליך שהחל ביציאת מצרים, בהוצאת עצמות יוסף מתחתית היאור כפי שגילתה סרח בת אשר הקשישה שגדלה בבית יעקב-אבינו. וכך הוא במכילתא: משה, מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? - אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה היכן הוא קבר יוסף.
אמרה לו: במקום הזה שמוהו! עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך הנילוס. בא ועמד על הנילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, וזעק ואמר: יוסף! יוסף! הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו, שהוא יגאל את בניו. תן כבוד לה' אלוקי ישראל, ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו - נקיים אנחנו משבועתך! מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה.
ד. משה-רבנו אחר שהוציא את ישראל ממצרים, מבקש להשיב את עם-ישראל אל עצמיותו, אל דרך ה' בה הלך אברהם-אבינו ולקיים 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה', לארץ ישראל. כי דֶּרֶךְ ה' העושה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, היא היא עצמיותו של עם ה'. יוסף השביע 'אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם'. עצמותי, היא עצמיותי ואהבתי לארץ-ישראל והיא עצמיותכם. הדרך לארץ-ישראל הינה בחינת עליה, 'וְהַעֲלִיתֶם', עליה רוחנית משערי טומאה לשערי טהרה.
ה. אין כמו גולת הכותרת של השבוע הזה בו העלינו את עצמות רן גואילי, הי"ד, גיבור ישראל, משערי טומאה לשערי טהרה. הבאתו לקבר ישראל במיתר, אין בה רק משום העלאת עצמותיו, יש בה משום עלית עצמיות עם-ישראל למדרגתו הייחודית, שאין דומה לה באומות העולם. כמשה-רבנו בפרשתנו, גיבורים רבים התעסקו במלאכת הקודש, בחיפוש אחר כל הקדושים שנרצחו במלחמה זו, ואשר הבאתם הייתה כרוכה בצורך בתעצומות נפש אדירות, בהתמדה במשימה הקדושה והקשה, ובכניסה עמוקה לאותן שערי טומאה, מבלי להיטמא מהם, תוך סיכון נפשות, תרתי משמע.
בחיפוש ובאיתור אנשי השב"כ עמדו לימינם, אך לא עמד להם המדרש, כפי שעמד למשה כשעלה הארון מהנילוס אחר שטען בפניו משה כי מציאותו במעמקים מעכבת את הגאולה. אך ב"ה, יצאו כל הנתונים בצרה ובשביה, מצרה לרווחה, מאפילה לאורה ומשיעבוד לגאולה ומי לקבורה ברגבי אדמתה של ארצנו הקדושה. אשרי העם שככה לו.
ו. כעמלק דאז שנלחם בישראל וביקש להשמידו, אחר צאתם ממצרים, כמסופר בפרשה, כן החמאס של היום מבקש ומחנך מגיל צעיר להשמיד את ישראל ולגרשו מארצו .
ז. הקב"ה שהעמיד את ישראל במלחמה מול עמלק, הוא הוא המעמיד את ישראל מול החמאס ועמלקים נוספים בדורנו אנו. ונשאלת השאלה עתיקת הימים, לשם מה נברא כלל אותו עמלק, לשם מה נוצרו חבר מרעיו, פרוקסיו ודומיו? לשם מה נוצר אותו רוע בעולם על ידי הטוב והמטיב, בורא העולם?
ח. זאת מלמדנו שלמה המלך, החכם מכל אדם, בקהלת - 'כי זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקים' [ז,יד]. מסביר רש"י: הטובה ושכר פעולתה לעומת הרעה ושכר פעולתה. עד כאן לשונו. ואכן רבים הם ההפכים שברא הקב"ה בעולמו: טהרה מול טומאה. יצר הטוב כנגד יצר הרע. חיים ומוות. חכמה וטיפשות. זכר ונקבה. אור וחושך. על זו הדרך אמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי [ברכות סא.], וכן במסכת קידושין - בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. וכן אומר האבן-עזרא על הפסוק בקהלת, שהענין שעשה אותם זה לעומת זה הוא כדי שלא יוכל אדם לטעון בעבור שהחיסרון בא מן המקבל. הרוע הוא בריאה מכוונת בפני עצמה, ועל ישראל, כעם וכפרטיים, להעמיד כנגדו עולם שכולו טוב.
ט. במסכת חגיגה [טו.] נאמר כי כל מה שברא ה' במידת הטוב, גם זה לעומת זה עשה האלוקים בבחינת הרע, אומר אור-החיים הקדוש, שלא בכדי יצאו ישראל רק אחר מכת-בכורות, כי במכת-בכורות ביטל הקב"ה את הבכורה שבקליפת מצרים, אפילו את בכור השביה. זאת, הואיל וקרא ה' לישראל בספר שמות 'בני בכורי' [ד,כב], והואיל ובכל בחינה ובחינה שיש בה קדושה, יש כנגדה טומאה בקליפה, והקליפה מתאמצת ומתחזקת לאחוז בה. לכן כל עוד שם בכורה היה אצל המצרים במצרים, הייתה התנגדות ליציאת ישראל ממצרים, עד שהרג ה' כל מי ששם בכורה לו בקליפת מצרים, בין אם היו אלו מצריים בין אם לא היו מצרים, אלא היו כתיירים במצריים, כמו הבכור שבשבי ובכור הבהמה.
י. כוח ומטרה נעלה יש, אפוא, ברע והוא להיטיב את ישראל שיסורו והתרחקו הימנו כמטחווי קשת אל עבר הטוב והמוטב. המעברים חדים. מחד בני-ישראל יוצאים משיעבוד מצרים ביד רמה, אך מעט אחר כך, שוב שבים למצבם האומלל, כשעומדים הם בפני פרעה וחילו הרודפים אחריהם, בחיל ורעדה, ללא מוצא. עד שנדמה שאותה יציאה ממצרים ביד רמה, לא הייתה אלא אירוע היסטורי חולף לבלי שוב. זה לעומת זה - קדושתם של ישראל אל מול הרוע של עמלק ושאר אומות העולם. ישראל מגיעים למעמד הרם של השירה, ככתוב, 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה''.
יא. אמר על כך רבי ברכיהו בשם רבי אבהו, שזה מה שהכתוב אומר בפרשה: 'נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה' [תהלים צג,ב]. אף על פי שמעולם אתה, לא נתיישב כיסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה. לכך נאמר: 'נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה'. עם ה' מעלה מעלה מעלה את כסא ה' בעולם, ומאידך יש כעמלק המחסרים את כסאו עד 'כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק, מִדֹּר דֹּר' [שמות יז,טז]. כסא מלא מול כס חסר א, שיושלם רק עם מחיית עמלק, מחיית הרוע מהעולם. ועד אז כפי שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה: רשות לכל אדם ניתנה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו. כך הוא במישור התנהלות האדם הפרטי וכך הוא במישור התנהלות האומה כולה.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל