קיומה של מדינת ישראל הוא נס גדול. קביעה זו שגורה כיום גם בפיהם של אלה שאינם מרבים להכתיר תופעות כניסים.
בתוך הנס הגדול הזה אנו זוכים לרצף של ניסים חסרי תקדים במהלך שנות המלחמה. אחד מהם הוא הנס הכלכלי. למרות שהמלחמה עלתה למשק הישראלי מאות מיליארדים, הכלכלה של מדינת ישראל צומחת בצורה מואצת, בהיקפים בלתי נתפסים.
בחודש האחרון פרסם ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, מסגרת בין-לאומית המאגדת 38 מדינות דמוקרטיות ומפותחות המהוות את רוב התוצר העולמי) דו"ח על נתוני הצמיחה של כלכלת מדינת ישראל. מבלי להיכנס לפרטים ולנתונים הכלכליים, קובע הדו"ח שנתוני הצמיחה הכלכלית של ישראל הם חסרי תקדים, וצופה שמגמה זו תתחזק בשנה הקרובה ובשנה שאחריה. זו תהיה צמיחה גבוהה פי כמה משאר מדינות ה- .OECD תהליכי הצמיחה התקיימו תוך כדי שנות המלחמה, למרות העלות הגבוהה של המלחמה, והורדת דרוג האשראי בשנת המחאה שלפניה.
עפ"י קרן המטבע הבין-לאומית, התוצר לנפש בישראל בשנת המלחמה שחלפה הגיע ל-60,010 דולר לנפש, בעוד שבאירופה כולה הוא רק 40,060 דולר, ותוך מספר שנים ישראל תתקרב לתוצר לנפש של שבע הכלכלות הגדולות בעולם! הדו"ח גם מעריך שבשנה הקרובה האינפלציה בישראל אף תרד!
באופן ניסי ופרדוקסלי, דווקא המלחמה הקשה שבדרך כלל מובילה למשבר, גרמה לצמיחה מואצת של מדינת ישראל במובנים רבים.
לנתונים אלה, ועוד רבים שיש בדו"ח הזה, יש משמעות אמונית. גאולת ישראל שניבאו נביאי ישראל כוללת שיבה לארץ ישראל לאחר שנות גלות ארוכות, וגם צמיחה כלכלית ושגשוג. נבואה זו הולכת ומתגשמת לנגד עינינו ב"ראשית צמיחת גאולתנו".
יש בכך גם מסר עצום לאויבי ישראל: ככל שניסו לִלְפֹּת את מדינת ישראל מכל עבריה, ולאיים על קיומה בטבעת חנק ביטחונית משבע זירות שונות, הביאו בס"ד לצמיחתה המואצת. המלחמה הממושכת, שאיש לא האמין שמדינת ישראל תוכל לשרוד משך כזה מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית, גרמה לכך שמדינות רבות שוחרות לפתחה כדי ללמוד את הפלא הניסי הזה, ולרכוש את הנשק מתוצרתה, שעמד במבחן והראה עליונות על מתחריו, בעשרות מיליארדי דולרים.
העולם מתחבר לחזקים ולמנצחים.
בשבוע הקרוב נציין את ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות; מועד שבו אנו עוברים משנת אילן אחת לשנייה ביחס למצוות התלויות בארץ, ונפגשים עם היחס המיוחד של תורת ישראל לאילנות ולצמיחתם בארץ ישראל.
הציווי של התורה לשמור על העץ, ולהכיר בערכו הייחודי, מובא דווקא בהקשר של מלחמה: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת. כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ יט). דווקא בעת מלחמה שיש לגיטימציה לפעולות של הרס והרג מול האויב, מצווה התורה שלא להפוך את העץ לאויב, ולא לפגוע בו שלא לצורך: "שהזהירה תורה 'לא תשחית את עצה' לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור, כמנהג המחנות. והטעם, כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה" (רמב"ן שם).
אילנות המאכל מזינים ונותנים חיים לאדם, ולכן יש להתייחס אליהם בהתאם: "כי חיי האדם ומזונו הוא עץ השדה, וכו', ועל כן אנכי מצווך שלא תשחיתהו כי ברכה בו" (רבנו בחיי שם). בציווי הזה יש גם התחשבות ב"יום שאחרי" המלחמה, ובצמיחה שתתעצם בעקבותיה: "לומר אתה תחיה ממנו (מן העץ שבמצור א.ש.) אחרי שתכבוש העיר" (רמב"ן שם).
בשבת נקרא על קריעת ים סוף ושירת הים. שירת הים מתארת את הנס הגדול של הצלת עם ישראל וטביעת המצרים, ואת היעד הסופי של יציאת מצרים. ממעמקי השעבוד והחידלון של ים סוף יצמח עם ישראל, יירש את ארץ ישראל וִינַטַּע בה כנטיעה שתצמח ותפרח: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ד' מִקְּדָשׁ ד' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" (שמות טו יז).
נטיעה חזקה ומושרשת היטב בארץ: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ - נטיעה שאין בה נתישה, שנאמר: "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ" (ירמיה כד ו), "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (עמוס ט טו). (מכילתא דרבי ישמעאל שם).
לא בכדי בחרה התורה דווקא בדימוי של הנטיעה והצמיחה לתאר את השתרשות הקבע והצמיחה של עם ישראל בארצו: "'וְתִטָּעֵמוֹ' - פירוש "נטע" ביחס אל האדם, ובייחוד ביחס אל קהל - עם: לתת מקום קבע להתפתחותו המבורכת. וכו'. העם שאתה גאלתו ימצא את נחלתו ואת מקום התפתחותו בארץ אשר אתה מביא אותם שמה. שם יפתח ויפריח את כל כוחותיו למען המטרה שהצבת לפניו" (רש"ר הירש, שם).
אנו תפילה שכשם שזכינו ל"ראשית צמיחת גאולתנו" בארצנו, כן נזכה לראות את התגשמות הנבואה לנטיעה ולצמיחה בארצנו לעד: "כֹּה אָמַר ד' אלוקים וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתַתִּי, מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר גָּבֹהַּ וְתָלוּל. בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר, וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה" (יחזקאל יז כב-כג).