השבת, פרשת בשלח, נקראת גם שבת שירה, על שם שירת הים שמשה ובני ישראל שרו אחרי נס קריעת ים סוף. זה אינו הנס היחיד בפרשה.
התורה מספרת לנו בפרשת בשלח על עוד שני ניסים מכוננים שאירעו לאבותינו עם יציאת מצרים: המלחמה הניסית בעמלק, והמן שהזין את בני ישראל כל שנות שהותם במדבר.
כהרגלינו חקרנו מה כתבו משוררנו ופזמונאינו בהקשר לפרשה. הרבה שירי ילדים נכתבו, מעט שירים למבוגרים.
שיר ושמו 'נון'
נפתח במכוון בשיר שלא הולחן מעולם - השיר 'נון' שנתן אלתרמן שכתב בפסח תש"ט 1949, חג הפסח הראשון של עם ישראל במדינתו העצמאית, העוסק באדם ושמו נון, אביו של יהושע.
בְּבִקְתָּה מִתְמוֹטֶטֶת מִיּשֶׁן,
עִם אֶחָיו בְּחַסְדֵי אֵל חַנּוּן,
הִתְגּוֹרֵר לוֹ אֵי-אָז אִישׁ בְּגשֶׁן,
אִישׁ-עִבְרִי פָּלְמוֹנִי וּשְׁמוֹ נוּן.
בְּעֻמְקֵי סֵפֶר-שְׁמוֹת - שָׁם שָׁקַע הוּא
בֵּין מִכְרוֹת רַעַמְסֵס אוֹ פִתֹם.
וּלְמוֹפְתִים נוֹרָאִים לֹא חִכָּה הוּא
כִּי אָמַר הוּא: מוֹפְתִים? מַה פִּתְאֹם?
תַּחַת שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ הַקּוֹרֵעַ
מֵעָלָיו אֶת עוֹרוֹ הַצָּהֹב,
דֹּם הִלֵּך, הוּא, אָדִיש וְיָגֵעַ,
וְלִבּוֹ לֹא נִשְׁבַּר מִמַּכְאוֹב.
וּבְאוֹתָהּ הֲלִיכַת עֲצַלְתַּיִם
הוּא נִגַּשׁ וְאָסַף אֶת כֵּלָיו
בְּיוֹם צֵאת יִשְרָאֵל מִמִּצְרָיִם…
כָּאָמוּר שָׁם בַּסֶּפֶר הָעָב.
וְהִדְלִיקוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ
אֶת מוֹפְתֵי לֵדָתוֹ שֶׁל הָעָם,
וְרָתְחוּ הַתְּהוֹמוֹת וְסָעָרוּ
וּלִשְׁנַיִם נִקְרַע הַיָּם - -
אֲבָל גַּם אֶת הַיָּם הַקָּרוּעַ,
וְהַמָּוֶת מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו,
הוּא עָבַר, עִם סַלּוֹ הָקָּלוּעַ,
כְּדָבָר הַמוּבָן מֵאֵלָיו.
וְהַקְּרָב לֹא נָתַן בּוֹ צְמַרְמֹרֶת
וְלִבּוֹ עוֹד עִקֵּש וּמַחֲשֶה-
כָּךְ הִגִּיעָה אִתּוֹ הַמָּסוֹרֶת
אֶל פְּסוּקֵי "אָז יָשִׁיר משֶׁה"…
אֲבַל אָז, עֵת גֻּלְגַּל כְּמוֹ רַעַם
שִׁיר-הֶחָג בְּאַדִּיר עַל הַחוֹף, -
אָז (גַּם נוּן לֹא יָדַע עוֹד מַה-טַּעַם...)
בּוֹ הָשְׁבַּר לְבָבוֹ כִּי בָא סוֹף…
הוּא זָכַר אֶת הַטִּיט וְהַחֹמֶר,
וְזָכַר אֶת הַשּׁוֹט בְּאָדֹם,
וּפְצָעָיו שֶׁהֶחֱרִישוּ בְלִי אֹמֶר,
צְעָקָה נָשְׂאוּ יַחַד פִּתְאֹם.
הוּא זָכַר הַמּוֹפְתִים שֶׁבָּאָרֶץ,
הוּא זָכַר אֶת הַחֹשֶׁך-וָדָם,
הוּא זָכַר הַתְּהוֹמוֹת שֶׁסָּעָרוּ,
הוּא הֵבִין
כִּי נִקְרַע לוֹ הַיָּם - -
בְּיָדוֹ הַשְּׂעִירָה כְּמוֹ יַעַר
אֶת רֹאשׁ בְּנוֹ הוּא הֶחֱלִיק בְּעֶדְנָה.
וִיהוֹשֻׁעַ (בִּן-נוּן) עוֹדוֹ נַעַר,
עוֹדוֹ נַעַר קָטָן בַּגַּדְנָ"ע…
בְּעֻמְקֵי סֵפֶר-שְׁמוֹת הִתְיַפֵּחַ
אִישׁ זַקֵן מִפְּשׁוּטֵי יִשְׂרָאֵל -
וְהֵאִיר אָז אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ,
הַדּוֹלֵק מֵעָלֵינוּ הַלֵּיל
על השיר הזה כותבת המשוררת סיוון הר שפי: "שירו זה של נתן אלתרמן מתוארך לפסח תש"ט - כשנה לאחר ההכרזה על קום המדינה ועם תום מלחמת השחרור. השיר הפותח "בעומקי ספר שמות... בין מכרות רעמסס או פיתום", מסתיים "בגדנ"ע... הליל" - כלומר מקשר בין העבר הרחוק ובין המאורעות ההיסטוריים בהווה השירי.
הקישור מתרחש רק בשני הבתים האחרונים בשיר, בדילוג קל על אלפיים שנים כיום אתמול כי יעבור, כאשר נון המקראי מתואר כאביו של יהושע נער הגדנ"ע, מנקודת מבטו של הירח העד הנצחי. כך, הקורא בן דורו של אלתרמן מוזמן לקרוא את קורות דורו כגלגול חוזר של יציאת מצרים וקריעת ים סוף: מהלך של גאולה.
מלחמת עמלק בלחנו של האדמו"ר
השיר הבא לקוח ממלחמת עמלק - אבל לא מהפשט אלא מהדרש. על הפסוק (שמות י"ז י"א) "וְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים משֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַֽאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק" אומרת המשנה במסכת ראש השנה (פרק ג' משנה ח'): "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח) "עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי". וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים".
בשנת תשכ"ט, 1969, יצאו שלמה ניצן ונירה רבינוביץ' בלהיט של אותה תקופה "וכי ידיו של משה":
וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה
וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה
אֶלָּא בִּזְמַן
אֶלָּא בִּזְמַן
שֶׁיִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה
וּמְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
הָיוּ הָיוּ הָיוּ הָיוּ
הָיוּ הָיוּ מִתְגַּבְּרִים
וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וְכִי נָחָשׁ מְחַיֶּה
וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וְכִי נָחָשׁ מְחַיֶּה
אֶלָּא בִּזְמַן
אֶלָּא בִּזְמַן
שֶׁיִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה
וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
הָיוּ הָיוּ הָיוּ הָיוּ
הָיוּ הָיוּ מִתְרַפְּאִים
אז המילים הן מהמקורות. אבל מי המלחין?
כאן ישנו גילוי מפתיע: באתר האינטרנט של בית הכנסת ובית המדרש "אש קודש" על שם האדמו"ר קלונימוס קלמיש שפירא זצ"ל מפיאסצנא, הממוקם בבית שמש, מופיע שמו של השיר בין שאר שמות 9 השירים שהלחין אחיו של הרב קולונימוס שפירא, מי שכונה "האדמו"ר החלוץ" ר' ישעיהו שפירא שהיה ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית (ואביו של יוסקה שפירא ז"ל, שהיה מזכ"ל בני-עקיבא העולמית בשנות השבעים ולימים שר בממשלת האחדות בראשות שמעון פרס).
ניסינו לאתר את שנת הלחנה השיר אולם לא הצלחנו. אפשר לשער שהשיר הולחן בשנות ה-40: כשהיה ר' ישעיהו שפירא בן 50 החליט להיות עובד אדמה בארץ ישראל ועבר לכפר פינס, שם היה ביתו מרכז עלייה לרגל של אוהדיו בערבי שבת. הוא נהג לערוך "טיש" ובו זמרו ניגונים חסידיים שהלחין.
בשנת 1945 כשהגיעו הידיעות על הרצחם של היהודים בשואה, ובהם אחיו האדמו"ר מפיאסצנא, חלה הרב מאד. בערב חג שבועות ה'תש"ה (1945) נפטר בירושלים והוא בן 54 שנים. אנחנו בחרנו בביצוע של שלמה ניצן ונירה רבינוביץ' מתוך התקליט הנפלא: "שירי שבת וניגונים חסידיים" שיצא לאור בשנת 1969.
השיר על טעמו של המן
בפרשתנו מסופר גם על המן, אותו מאכל מופלא שבני ישראל ליקטו במשך 40 שנה במדבר, ושהשביע את רעבונם בכל טעם שביקשו. את השם למאכל נתנו בני ישראל בעצמם, כששאלו 'מן הוא?' מי הוא? ועליו נכתב "וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ".
על טעמו של המן שרו כבר בשנת 1958 רן ונמה, הלוא הם רן אלירן ונחמה הנדל, את השיר 'טעם המן'.
גִּזְרָתֵךְ תַּבְנִית נֹגַהּ,
רֵיחָהּ נֵרְדְּ וּבַמּוֹר סוּגָה.
שִׂפְתוֹתַיִךְ אַרְגָּמָן,
נִיבָן בִּינוֹת, טַעֲמָן מָן.
טַעַם הַמָּן, הַמָּן, הַמָּן -
אִם יְסֻפַּר לֹא יְאֻמַּן.
צוּף, תִּירוֹשׁ, חָלָב וּדְבַשׁ
לֹא יַרְווּנִי, חִכִּי יִיבַשׁ!
עֵת אֶשַּׁק שִׂפְתוֹתַיִךְ
תַּשְׁקִינִי עֲדָנַיִךְ.
השיר היפהפה הזה, אולי היחיד שנכתב על המן שטעמו "כצפיחית בדבש", זכה לעשרות ביצועים: ברכה צפירה, אהובה צדוק, מרים בן עזרא, נתניה דברת, רן אלירן, שרונה אהרון, גאולה גיל, עליזה קאשי, שושנה דמארי, להקת כרמון, הדסה סיגלוב וחבורת "שירו שיר" ועוד...
מי כתב והלחין אותו? תעלומה שעד היום לא באה על פתרונה. את המילים כתב יצחק אליהו נבון, איש ציבור, עיתונאי, סופר, משורר ומלחין יהודי-טורקי-ישראלי. (נולד בי"ג באייר תרי"ט, 17 במאי 1859, נפטר בגיל 93 בכ"ט באלול תשי"ב, ספטמבר 1952). אבל מי הלחין? יצחק לוי במכתב למערכת 'דבר' כותב שהמילים והמנגינה של 'טעם המן' הם של יצחק אליהו נבון. ('דבר' 15 באוקטובר, 1953). באותו מכתב למערכת הוא מוחה על כך שייחסו את הלחן לנחום נרדי.
באתר "זמרשת" אנחנו קוראים שברכה צפירה אמרה בראיון לאבנר בהט שנבון נהג "לייחס לעצמו שירים מסורתיים" אף על פי שהוא כתב רק את המילים, והלחן היה פרסי. הייתכן שהיא קיבלה מידע זה מנבון עצמו כשזה לימד אותה שירים בשנות השלושים?
פרופ' אדוין סרוסי במאמרו "מתוגרמה לירושלים: יצחק אליהו נבון ותרומתו לזמר העברי" כותב כי "אין לייחס את חיבור הלחן לי"א נבון, וזאת למרות שטרם עלה בידינו לגלות את מקורו".
ואולי כמו שכתוב בויקיפדה של יצחק אליהו נבון: מקור הלחן הוא בקופלאס (שיר מועד) הספרדי-יהודי "פורים לנו, פסח אן לה מאנו".
חנן בן ארי על שירת מרים
השיר האחרון הוא כבר מהדור שלנו, וגם הוא עוסק בשירה - אבל לא בשירת הגברים אלא בשירתה של מרים. שירו של חנן בן ארי עם להקת "קולות": ותיקח מרים. חנן הלחין ושר את הפסוקים על שירת מרים:
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ
וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם
שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."
לפני פחות מ-14 שנים, בשנת 2012, חנן בן ארי היה סולן להקת "קולות" - להקת חתונות המורכבת ברובה מבוגרי ישיבת ההסדר בקרית שמונה, וממתגת את עצמה כלהקה חסידית יוקרתית עם גרוב צעיר ועדכני.
כשיצא השיר, קצת לפני פסח תשע"ב, התראיין חנן בן ארי לאתר "סרוגים" ואמר: "חשבנו לעצמנו, איך אנחנו עושים שיר כיפי שיעשה לאנשים טוב על הלב בתוך תקופת הניקיונות הקצת מלחיצה של טרום פסח, משהו קליט ומקפיץ שאנשים יוכלו לשיר תוך כדי סידור הבית וגם על שולחן הסדר ביחד עם הילדים...
"שלחתי לחברים סקיצה ראשונה והם התלהבו, נכנסו לחדר חזרות ועיבדנו את השיר ביחד. אחרי כמה שעות נכנסנו להקליט את השיר באופן ספונטני, בדומה לשמחה המתפרצת של מרים ובני ישראל.
את השיר הקדיש חנן בן ארי לנשים באשר הן, ש"הן הגיבורות האמיתיות של חג הפסח. גם בתחום הניקיונות והבישולים וגם כי ידוע שבזכותן נגאלנו ממצרים".
ואנחנו מקדישים את כל השירים לכם, לכבוד "שבת שירה". שבת שלום!