אמיר זיני, אביו של ניראל הי"ד שנרצח בשבעה באוקטובר, שומע את הקביעה לפיה אחרי השבתו של רן גואילי הי"ד והבאתו לקבר ישראל, אין עוד חטופים ברצועת עזה, ומזכיר כי גופת בנו לא הושבה כולה.
בשיחה קשה, גם לשמיעה, הוא מביא את סיפורו המטלטל על ראשו של בנו שטרם הובא לקבורה.
את דבריו פותח זיני בתיאור בנו כמודל לחיים ולחיות וכמי שבתפיסת עולמו אינו משאיר איש מאחור אלא דואג לכל סובביו, כך כאזרח וכך בתפקידיו בצבא, שם גם נפצע אנושות בשנת 2015.
לאורך שנתיים ימים, כל עוד לא הושבו כל החטופים, התקשה אמיר זיני להביא בציבור את סיפורו מתוך תחושה שלאחרים קשה יותר, לאחרים אין קבר בכלל לפקוד בו את יקירם, בעוד לבנו הייתה הלוויה ויש קבר, גם אם לא כל חלקיו טמונים בו.
לבקשת שכנו וחברו, תא"ל במיל' אורן סולומון, הגיע זיני לכנסת ושם הביא את סיפורו הקשה אותו הוא מספר בהרחבה בשיחה עם ערוץ 7:
"מהרגע הראשון הרגשנו שמשהו לא שלם אבל לא ידענו להצביע מה", הוא אומר ומציין כי "התקשורת לא רוצה להתעסק בזה. אמרו לנו שהנושא קשה וכואב מדי והם לא יכולים להגיד שחסר ראש. אמרתי להם שלא אני כתבתי את התסריט הזה...".
בנו, ניראל הי"ד, נרצח עם ניב רביב הי"ד, איתה אמור היה להתארס יומיים לאחר מכן. התאריך לאירוסין אמור היה להיות יום השנה לפציעתו האנושה בשנת 2015, פציעה שלאחריה עוד המשיך לשרת שש שנים בצה"ל עד שנאלץ לפרוש לאחר שהתברר שהפציעה פגעה קשות בליבו שהחל לפעול עם כרבע מכוחו בלבד.
שוטרי להב 433 הם שידעו על כך שגופתו של ניראל ערופת ראש אך בחרו שלא לעדכן בכך את הגורמים האחרים, וגם לא את המשפחה. "הם היחידים שידעו שיתכן ומחבלים לקחו את הראש, והמידע הזה לא הועבר לאף אחד בעולם, בוודאי לא לנו כמשפחה. מישהו החליט עבורנו שהוא יודע מה טוב לנו לדעת ומה אסור לנו לדעת".
גם כאשר הוזמנה המשפחה ללהב 433 לא חשבו אנשי היחידה לעדכן את המשפחה, אלא ש"רק אחרי כמה שאלות הבנתי שלא הייתה חקירה. דרשתי לראות תמונות. אמרו לי שהתמונות קשות ולמה לי לראות. הרגשתי שיש משהו שלא רוצים שאראה", הוא מספר. כשהתעקש התבקש לחתום על מסמכים מסוימים ובעקבות כך נחשף לתמונות בהם הבין שגופת בנו נקברה ללא הראש.
כששאל אם המידע הועבר למישהו נאמר לו שהשב"כ לא ביקש מידע ולכן גם לא קיבל, נאמר שהמידע גם לא הועבר לצבא אך בהמשך חזרו בהם וטענו שהמידע הועבר. כשביקש לראות את מסמכי התיעוד של העברת המידע נאמר לו שדברים הועברו בשיחה.
ממשיך אמיר זיני ומספר על יחידת הזיהוי הפורנזי שהוקמה בפיקודו של סא"ל יוסי כהן ובה כאלף חיילים שעסקו בליקוט ואיתור ממצאים וחלקי גופות, אך כאשר התברר לו שבנו נטמן ללא ראשו נאמר לו שחיילי היחידה כבר שוחררו. למעשה, הוא אומר, המציאות היא שאיתור שאר חלקי בנו לא הוגדרה כ"שורת משימה", כלומר שלא ניתנה פקודה להביא את ראשו של ניראל כפי שנעשה במקרים אחרים, וכשאין משימה הפעולות הנדרשות אינן מתבצעות.
זיני מספר על שיחות קשות בהן דרש תשובות וקיבל מענה חלקי, אם בכלל. כאשר שאל מדוע לא מתייחסים לבנו כאל חטוף נאמר לו שלא נמצא מודיעין המעיד על כך. הוא מצידו תהה איך רוצים למצוא מודיעין אם לא מחפשים. היו מי שניסו להרגיע אותו לטעון שמחפשים. בשב"כ נאמר לו על ידי אנשים בשירות שהשירות לא מטפל באזרחים אלא אם יש בקשה של המשטרה או גורם רשמי אחר, ובקשה כזו לא הועברה.
מוסיף אמיר זיני ומספר על ההחלטה שקיבל לפתוח בחיפושים עצמאיים, וכך היה מגיע מדי בוקר בחמש בבוקר לנקודה בכפר עזה שבה נמצאה גופת בנו ויחד עם בני משפחה ולעיתים עם מתנדבים חיפשו באדמה ממצאים. לעיתים הביאו למקום טרקטור על מנת להרים שתיים או שלוש כפות אדמה לחיפוש, ובסוף היום החזירו את האדמה למקומה על מנת שלא להפריע לשגרת חייהם של תושבי כפר עזה.
לשאלתנו אם הוא מצטער על ההחלטה שלא להוציא את סיפורו אחרי שנתיים, משיב אמיר זיני בשלילה, אך מספר כי לאחר שהסיפור החל לצאת קיבל שיחת טלפון מחוקרי להב 433 המבקשים להיפגש עמו. "אמרתי להם שלא אבוא לפגישה אם אין לכם מה לחדש לי". רק אם ייאמר לו שהיחידה מודה בטעותה ובכוונתה להתחיל בפעולות לתיקון הוא יגיע. כעת הוא לא מאמין שיקבל שיחה שכזו.
עוד שאלנו את אמיר אם סיפורו הגיע לחברי כנסת והוא מספר שאכן כן. באחת הפעמים בהן הגיע לכפר עזה לחיפוש ממצאים הגיע למקום יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה. מישהי יצרה את הקשר ביניהם וזיני סיפר את סיפורו. אוחנה הבטיח לנסות ולעזור, פנה למשטרה שטענה שאכן לא יתכן שאב יחפש את עצמות בנו באדמה בעצמו והדבר יטופל. זיני הועבר מקצין לקצין עד שהגיע לאחד הקצינים, מדריך צוערים שאמר לו שאכן התבקש לסייע אך לא הוקצה לו לו"ז לכך. הקצין בחר באופן עצמאי להגיע עם הצוערים על חשבון יום חופשי לסייע בחיפושים באחד מימי השישי. יחד סיננו חול, ללא ממצאים.
"מפנים אותי לגל הירש. הלכתי להיפגש אתו אחרי טלפונים ושיחות. הפגישה הייתה כאילו עושים לי טובה", הוא מספר ומוסיף: "העברתי מכתב לראש הממשלה דרך עוזרים. אני לא יודע אם קיבל ואם קרא". כעת הוא מצפה לקבל לפחות פגישה עם ראש הממשלה כסמכות שיכולה להורות על פתיחת חיפושים של ממש.
לשאלתנו מה להערכתו קרה, פוסק אמיר זיני: "מחבלים לקחו את הראש כדי לסחור בו". לכך הוא מוסיף ומספר על גופה נוספת שאותרה במצב דומה, גופתו של אביעד אדרי הי"ד שנמצאה במרחק עשרה מטרים מגופת בנו. גם במקרה זה המשפחה לא עודכנה. "אנשי חברה קדישא שיחזרו גופות כדי לכבד את המשפחה. הייתה לי הרגשה שהגופה של ניראל משוחזרת", אומר זיני ומספר את סיפור חשיפת העובדות הקשות באשר לאביעד אדרי, אירוע קשה שבו גם לו עצמו היה חלק. ההחלטה שלא ליידע משפחות, אומר זיני, התקבלה בוועדת מנכ"לים, וועדה ש"החליטה שלא צריך לדעת".
"אף חייל לא צריך להסתכן כדי להביא את הראש אבל זו צריכה להיות משימה", מדגיש זיני ומוסיף כי במבצע לאיתורו של רן גואילי אותרו ממצאים רבים שלא נבדקו, ובהם גם ראשים. לוחמים שהיו במבצע שיגרו לו צילומים על מנת שיבצע בדיקה עצמאית, לפי שעה ללא תוצאות. "מה שלא יורד כפקודה לא ייעשה", הוא אומר ומציין כי שאיפתו היא "שנדע עם מי אנחנו מתמודדים ושעמלק קיים בדור שלנו. אם מחבלים יכולים ללכת עם זה, צריך לקרא לילד בשמו".
