רק עכשיו, אחרי שהחטוף האחרון שב מעזה, ניתן להתחיל לחשוב על תקומה. אך לרגע אסור לנו לשכוח את 843 ימי החרבות והברזלים, את מאות הנרצחים הקדושים ובעיקר את התובנות שלמדנו בדרך.
כמה מאמצים צבאיים ומדיניים לצד מאמצים רוחניים הושקעו עד לאותו רגע מכונן, יום שני האחרון בשעה 15:18 עת פרסם דובר צה"ל את הבשורה שכה ציפינו לה: זוהתה גופתו של רן גאוילי הי"ד. בכך הושבו כלל החטופים משטח רצועת עזה.
בתקשורת טענו השבוע שעשרה מיליון ישראלים מרגישים תחושת הקלה, אנחת רווחה. הנתונים גבוהים בהרבה כשמוסיפים את מיליוני היהודים בכל תפוצות תבל.
אכן אומה שלמה זקוקה לריפוי מפוסט-טראומה מתמשך, אך לא פחות חשוב מכך: אומה שלמה זקוקה לחידוד נהלים ביסודות האמונה.
כי עם יד על הלב, האם מישהו האמין שלא יישאר חטוף אחד בעזה?! כותבי הטורים והפרשנויות יעדיפו למחוק את הארכיון בו הצהירו שוב ושוב כיודעי דבר כי מחבלי חמאס האכזריים לא יוותרו על קלף מיקוח של לפחות חטוף חי אחד, או לכל הפחות חלל חטוף.
עכשיו כולנו שמחים, שמחים אפילו בהערכות השגויות שלנו, העיקר שהם חזרו, אך כדי למנוע טעות חוזרת, עלינו לשאול את עצמנו: כיצד מתרחשות טעויות טראגיות מסוג זה?
נדמה כי ההיגיון חשב, כתב ופירשן, ובהחלט יש לו על מה להסתמך, אבל שכחנו לרגע שישראל מעל המזל ומעל הטבע. ניסי ניסים. כפי שמלמד אותנו הרמב"ן בדבריו היסודיים על פרשיות גאולת מצרים: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם. הכל בגזרת עליון".
אז אם גלגלנו עיניים בחודשים הראשונים של המלחמה לעבר מהפכת האמונה בקרב יהודים לא דתיים כאילו מדובר ב'עסק' בלעדי שלהם כשהתפקיד שלנו, הדתיים, רק 'לחזק' אותם - זה הזמן להבין שיהודים שומרי תורה זקוקים לא פחות לחיזוק האמונה. הרב שלמה וולבה תיקן טעות יסודית בשם הרב יצחק הוטנר: "לא כל דתי הוא מאמין, ולא כל חילוני הוא כופר"...
אמונה מלשון אימון, כלשונו של בעל התניא "כאומן המאמן את ידיו", ועכשיו, כשכל התחזיות התנפצו לנו בפרצוף, חובתנו להתחיל להתאמן על האמונה. כי זה נוגע לא רק לעניינים הלאומיים, כל אחד ואתגריו האישיים. נאמין שהכל אפשרי, כי אבינו אב הרחמן הוא כל יכול.
בני מזל אנחנו. יש לנו, לכל אחד מאיתנו, עמוק בדי.אנ.איי, גנטיקה של אמונה. שוב נתפעל השבת מניסי קריעת ים סוף ונזכור שראתה שפחה על הים - מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. "לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה", כותב דודנו הגדול הרב קוק זצ"ל. רק נדרש מאיתנו לחדד את הידיעה שהיא קיימת על-ידי התבוננות בכל אותם ניסים גדולים וקטנים שהתרחשו לנגד עינינו המשתאות למרות לא חלמנו שהם אפשריים.