מעיי המו עליי, ייסרוני כליותיי, קרביי התהפכו, בשרי נעשה חידודין חידודין, ארבע שערות שנותרו על ראשי סמרו, בלוטות הזעזוע התעוררו והתפרצו באחת, לאחר שלוש שנות הקפאה.
מצעד הצבועים ,המזדעזעים, התייצב בשורה ארוכה, דרוך מוכן ומזומן להביע את הרגשות הסוערים, את הזעזוע העמוק, את תחושת הסחי והמיאוס, את הקבס מהתנהגות כלפי בני אדם, האנשים האחרים, אדוני הארץ.
בעשור האחרון קנו להם שביתה שיח הגרדומים, שפת הביבים, מעשים אלימים, התנהגויות בריוניות, רמיסת נורמות בסיסיות והוצאתן להורג במרחב הציבורי, זיהום מוסרי, שריפה של כל ניסיון לשיח אחר.
אחרי שנות ראינו רעה, שנות השנאה, שנות ההפקרה, שנות האלימות המילולית, שנות ההסתה הפושעת, שנות האכיפה הבררנית, שנות ההשתקה, שנות האפרטהייד, שנות האנרכיסטים, שנות הפקרת הרחובות, שנות אי שיווין בפני החוק, שנות הרדיפה אחרי נבחרי ציבור, נשותיהם, ילדיהם, הוריהם, שכניהם, שנות הלגיטימציה לצד האחד, הצד הצודק תמיד, הצד שאין בלתו.
שנות ראינו רעה איך השוליים המופקרים והסהרוריים השתלטו על השיח, שחטו פרות קדושות, ניתצו מיתוסים, ביצעו מתקפה משולבת על הדמוקרטיה, על התקשורת, על האקדמיה, על ביטחון מדינת ישראל, מתקפה נוראית שאת מחירה אזרחי מדינת ישראל ישלמו עוד שנים רבות.
הרצים יצאו דחופים ובידיהם מגילות זעזוע, זעזוע השמור רק לאנשים אחרים, מסוימים מאוד, צווחות הקוזק הנגזל, צרחות המשתיקים, מצעדי הפשיסטים, הליברלים, הנאורים, אדוני הארץ הטובה, עכשיו הזמן להזדעזע.
ובכן, אף אני הזדעזעתי, כאבתי, התייסרתי, בושתי, נכלמתי אל מול המתקפה הבריונית על נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרון ברק, התמונות, הקולות היו מבישים.
ואז שאלתי עצמי, האם אלה המזדעזעים הסלקטיביים, הזדעזעו כשמאות אנרכיסטים, מופקרים וחסרי אחריות שנרמלו את כל הרע הזה בשנות ראינו רעה, איימו להחריב את המדינה, סיכנו את המדינה, את בטחונה, חוסנה החברתי, הכלכלי ובעיקר הצהירו על אהבת מדינת ישראל על תנאי.
אף כתב אישום לא הוגש נגד האנרכיסטים שבחרו לפגוע בחוסן הלאומי.
לאן נעלם הזעזוע כאשר התקיימה התקפה אלימה, קשה ומכוערת על מכון המחקר "קהלת", כאשר צרו על אשת ראש הממשלה שהגיעה למספרה, כאשר רדפו נבחרי ציבור בבתיהם, כאשר רדפו את ילדיהם הקטנים, בדרכם לבית הספר, לגני הילדים, כאשר רדפו חולים בבתי החולים, כאשר שרפו רחובות, חסמו כבישים, תקפו שוטרים, דרדרו פחים על רכב המשנה לראש הממשלה, שר המשפטים, כאשר הבהירו לאשת שר וילדיה כי בעת האזעקות לא יכניסו אותם למקלט הציבורי,
כאשר ירו זיקוקין על בית ראש הממשלה, כאשר פרצו לבית ראש הממשלה, כאשר מיררו את חיי שכניי ראש הממשלה, בהם קשישים, שורדי שואה, כאשר חסמו את רכבי העיתונאים מהצד הלא נכון, ועוד הרבה כאשר.
והנה, בחור צעיר אחד, מרדכי דוד שמו, החליט להציב מראה, להשתמש בכל מעשה הנבלה שבמשך השנים האחרונות היו לחם חוקו של צד אחד, צד אדוני הארץ, המורמים מעם, חוסם רכבים, משתמש עד הקצה בחופש הביטוי.
ותהום הארץ, אותם אנשי תקשורת בשירות המהפכה שצחקו בשידור חי על המצור במספרה על אשת ראש הממשלה, שלגלגו, שנרמלו, שהעלו סרטוני צחוק מתועב, כל כך מזדעזעים מחסימת רכבו של איש אחר, פרצוף זועף, חרון קדוש, מסכה מפוארת של צביעות מאוסה.
הגיעה העת לעצור את ההתדרדרות, לצאת לקרב בלימה נגד התופעות הבזויות, העלובות והנוראיות, לחדש את החוקים הברורים שהופרו על ידי המשפט הנורא, משפט ההפקרה: "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר", פרי יצירתה של היועצת המשפטית לממשלה.
מעשיו של אדם אחד, הצליחו לזעזע את אמות הסיפים של מי שנהגו כמותו ואף באופן חמור שבעתיים, ראוי לנו להתכנס כדי לבלום את התופעות המכוערות הללו, רק בחקיקה ברורה, אכיפה שוויונית והצבת הגבול הנדרש על פי החוק.