עבור שירה לנגרמן (30), החיים הם לא רצף כרונולוגי של גילאים, אלא תנועה מתמדת של הולדת הנשמה בכל יום מחדש. כמי שרואה את עצמה כ"צינור" להעברת תוכן ומשמעות, היא מבקשת לא להסתובב סביב הסיפור הפרטי שלה, אלא סביב משהו גדול יותר.
בראיון לפודקאסט "להכיר מקרוב" של פרויקט 252, היא חוזרת למשבר גיל 24 - הרגע שבו סיימה את התואר, סיימה קשר משמעותי וחזרה לבית ההורים. "זה הרגיש לי סוג של מוות", היא משחזרת בכנות. "מוות של תודעה מסוימת שחשבה שהחיים צריכים להיראות בצורה מסוימת. אבל אז, מתוך הטיפול והבירור, הרגשתי שנולדתי מחדש".
כשהשיחה נוגעת ברווקות, שירה שואבת השראה מיוסף הצדיק. "יוסף לא בחר ליפול לבור, אבל הוא בחר איך להיות שם", היא מסבירה. מבחינתה, הכאב הוא לא משהו שצריך להשתיק, אלא נורה בלוח המחוונים של הרכב שקוראת לנו לטפל במשהו עמוק יותר. "היכולת ללמוד לתת מקום לכאב ולתת בו אמון שכמו שהוא בא ככה הוא ילך - זו המתנה של התקופה הזו".
נקודת מבט ייחודית נוספת מביאה שירה מהתנדבותה רבת השנים עם אנשים עם מוגבלויות פיזיות קשות (CP וניוון שרירים). שם, במפגש עם ה"חוסר" של האחר, היא למדה לפגוש את המוגבלות והחוסר של עצמה. "כולנו מוגבלים במשהו, אם זה פחדים, קנאה או חוסר ביטחון", היא אומרת. "המפגש איתם משחרר אותי מהצורך להיות מושלמת".
את המסר שלה היא מסכמת בתובנה על המטרה של התקופה הזו: "הרווקות היא חדר כושר מטורף לאמונה". "צריך לברר את הרצונות - מה פנימי ומה חיצוני. אולי לא נהיה 'אמא צעירה' בגיל, אבל אפשר להיות 'אמא צעירה' בנפש, בתוך ההתחדשות והאומץ ללמוד דברים חדשים".
חושבים שיש לכם הצעה טובה עבור שירה? מוזמנים ליצור עם זוהר: zoharbnan@gmail.com.