כשראיתי את התיעוד מחסימתו של אהרן ברק, ישיש בן 89, לרגע עלתה לי צרבת בגרון, אבל אז הזיכרון שלי התעורר והצרבת נרגעה. ולפני שניגש לגופו של עניין, נגיד את המובן מאליו, במדינה מתוקנת חופש התנועה היא זכות יסוד וההגנה עליה נעשית באדיקות מקסימלית.
במדינה מתוקנת כל חוסם כביש, מכל זן ומין וגיל, מפונה לאלתר ואם צריך גם בהפעלת אלימות פיזית כנדרש. אבל כידוע ישראל איננה מדינה מתוקנת...
נזכרתי פתאום בפחים בוערים מידרדרים על רכבו של השר לוין, בילדיהם הקטנים של השרים שיקלי ווסרלאוף שעוברים מסע התעללות והפחדות קבוע, במצור על המספרה של שרה נתניהו והפריצה האלימה והנזק שחוללו המפגינים במשרדי קהלת, בירי נורי התאורה לעבר בית ראש הממשלה, בניסיון להקיף את בלפור ב'טבעת של אש' ובפריצות שאירעו לא אחת בהפגנות לעבר הבית.
נזכרתי בחסימתם תמידין כסדרן של כתבים ימניים, כמו זו של עמית סגל בכניסה למקום עבודתו בנווה אילן (ובשתיקתם הרועמת של עמיתיו), בהפגנות מול בני משפחת הבעלים של ערוץ 14 ובפעיל המחאה שזעק על שלדון אדלסון ז"ל, יהודי עתיר זכויות - לא פחות מאהרן ברק, שהוא חי יותר מדי זמן.
נזכרתי באם מבועתת עם שלושה ילדים ברכב שפעילי מחאה מנפצים את זגוגיותיו, נזכרתי בנעמה לזימי משתתפת בהבערת איילון, נזכרתי ברבבות אזרחים שנתקעו על לא עוול בכפם בחסימות שלא תואמו עם המשטרה, ומי יודע כמה מהם ניצולי שואה או אפילו במצבים של סיכון חיים.
נזכרתי במוט דגל מונחת על ראשו של השר דיכטר ובמצלמות לא חוקיות מכוונות לתוך ביתו של השר אקוניס. נזכרתי בבתה הסובלת מאוטיזם של ח"כ גוטליב שהמפגינים צרו על דלתה וסירבו לתת לה לצאת, ונזכרתי במגאפון שהוצמד לאוזנו של ח"כ שמחה רוטמן וזכה לתשואות של עדר השמאל ברשת.
נזכרתי בלפיד מושלך על פרש משטרה ונזכרתי במספר הפעמים בהם הותקפו כתבי ערוץ 14 בהפגנות. נזכרתי באינסוף מקרים של תקיפת שוטרים ועוברי אורח. במיצגים איומים של חבל תליה וגיליוטינה, באמירות שהשוו את ראש הממשלה ואת בני משפחתו להיטלר, סטלין, חומייני וכל שאר אויבי ישראל, שהדביקו לו את המילה 'בגידה' בכל הטיה והסיתו נגדו בנאומים, במודעות רחוב, במשדרים וברשתות.
לא מדובר ב'טול קורה מבין עיניך' קלאסי, מדובר בבית חרושת של קורות. כל המוחים והמצקצקים בשפתיים והמתנערים יוצאים לשמש עם משאית של חמאה על הראש, מפעל שלם של תנובה.
אז כן, לנו בימין עומדת הזכות למחות, כי אנחנו מאמינים בזכויות אדם, כי אנחנו לא מאמינים בהנפצות החוקתיות של היועמ"שית על 'הפרעה לסדר הציבורי', כי אנחנו לא לוקים בצביעות.
אבל תחסכו ממני את הצורך למחות על מרדכי דוד, יש לי ברשימה לפניו עוד כמה עשרות, או מאות, שהתנהלו באופן חמור לא פחות - וברוב המקרים גם יותר - ולא זכו לתהודה הציבורית ולמתקפה המשטרתית והתקשורתית שלו.