טייס הקרב תא"ל (במיל') א' ופקח הטיסה רס"ן (במיל') ר' הם חברי ילדות שמכירים מטבעון ומצאו את עצמם שוב ושוב ביחד ברגעים מכריעים במהלך השירות ובמילואים. אחד במגדל הפיקוח, השני בקוקפיט.
א', בן 48, גדל בעמק יזרעאל ומילא שורה של תפקידי פיקוד בכירים עד לשחרורו משירות קבע לפני שלוש שנים. מאז, הוא ממשיך לשרת במילואים בטייסת 109 ("העמק"), מטיס מטוסי F-16 ומכשיר את דור העתיד של צוותי האוויר. ר', שהתגייס בשנת 1996 כפקח טיסה, הפך לאורך השנים לדמות מפתח במערך הבקרה והפיקוח, פיקד על מגדל הפיקוח ברמת דוד ובמלחמה האחרונה שירת לא פחות מ-380 ימי מילואים כמנהל לחימה.
הפעם הראשונה שבה השתלבו נתיבי חייהם המקצועיים הייתה במהלך קורס הטיס של א'. "כשא' עשה קורס טיס, יש מבחן שקוראים לו 'ניווט רמת דוד'", משחזר ר'. "זו הייתה הפעם הראשונה שהוא טס בעמק, והפעם הראשונה שאני פיקחתי עליו בזמן הטיסה. מאותו רגע עברו 27 שנים ואנחנו לא נפרדים - לא בחיים ולא בצבא".
עבור א', קולו של חברו הטוב באוזניות סיפק תחושת ביטחון שאין לה תחליף. "בשבילי לטוס מעל העמק זה מאוד מרגש ועוד יותר כשהחבר הכי טוב שלך עונה לך בקשר", הוא מספר. "זו היתה תחושת ביטחון וסגירת מעגל. הטיסה הזו ליוותה אותנו בכל השירות. הרבה מאוד פעמים כדי לבצע את המשימה צריך גמישות ויצירתיות, כשר' שם אני יודע שנצליח".
הביטחון הזה עמד למבחן ברגעי קצה. ר' נזכר ביום חורפי וסוער במיוחד בצפון, כשא' המריא למשימת תקיפה קריטית. "זה היה אחד הימים הכי סוערים בשנה. א' המריא לתקיפה מאוד חשובה ומשמעותית. במזג אוויר כזה היה מאוד קשה לטוס, אבל החלטנו להוציא את המטס. זה דרש יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה למרות המגבלות ובשמירה על הביטחון של כולם. בטיסות כאלו הטייס חייב לסמוך במאה אחוז על האנשים שבמגדל".
שיאו של השירות המשותף הגיע במבצע "עם כלביא", כאשר חיל האוויר פעל בטווחים רחוקים נגד מטרות באיראן. א' היה שם, בקוקפיט, בעוד ר' מנהל את הלחימה מהמגדל. "בכמה גיחות וגם בטיסה הראשונה שלי ר' פיקח עליי", משחזר א'. "היה מתח באוויר, אבל יודעים לנהל אותו. זו תחושה משמעותית מאוד כשאתה חוצה קו ועובר מעל נהרות שלמדת עליהם כילד. כשאתה טס מעל יעדים שעות רבות, ומחפש האם יש איומים מסביבך או כטב"מים ששיגרו לעבר הארץ, זו תחושה ייחודית".
ר' מתאר את הצד שלו במבצע ההיסטורי: "הייתי מנהל הלחימה במגדל ואחראי בין היתר על המטס הראשון של הכנף. התכוננתי לזה המון. באותו יום בצהריים הגעתי לבסיס והבנו שזה הולך לקרות. מרמת דוד המריאו מספר רב של מטוסים, פעולה מטורפת שלא מתרחשת בדרך כלל בשום מקום".
למרות המרחק הפיזי העצום - אחד בשמי מדינת אויב והשני במגדל הפיקוח - הקשר האישי נותר יציב. "תמיד כשאנחנו בקשר ביחד יש לנו שיחה קטנה לראות שהכל בסדר, תמיד כיף לשמוע את הקול של ר'", אומר א'. "במהלך הטיסות לאיראן תמיד חשבתי עליו ואיך הוא מרגיש".
כעת, אחרי עשרות שנים של שירות אינטנסיבי וסבב לחימה ארוך ומשמעותי, החליטו השניים כי הגיעה העת לפשוט את סרבל הטיסה ולעזוב את עמדת הפיקוח. "החלטנו לסיים את הפרק ולפנות את המקום לחיילים הצעירים יותר והמוכשרים", מסביר א'. "ההחלטה על סיום היא לא פחות חשובה מההחלטה על ההתחלה".
עבור ר', הפרידה מהמגדל ברמת דוד היא פרידה מבית. "הרגשות מעורבים, לעזוב בית של 30 שנה. המגדל הוא חלק מאוד משמעותי בחיים שלי. כשהודעתי על סיום המילואים, כתבתי לחברים שגדולתו של אדם היא לדעת לתת מקום לדור הצעיר והמוכשר לקחת את המושכות ולהוביל".
בסיום דבריהם, מבקש א' להדגיש כי הם אינם הסיפור המרכזי, אלא רק חלק מפסיפס אנושי אדיר. "אנחנו מקרה אחד מתוך אלפי מקרים של משרתים. מאחורי כל בן אדם ומספר אישי מסתתר סיפור שלם של רגשות, של הקרבה, של משפחה מאחוריו שלקחה חלק לא פחות מאיתנו. יש מעטפת שלמה מאחורי כל גיחה - אנשי המגדל, הצוותים הטכניים, צוותי מסלולים וכל החיילים. זה מה שחשוב שנזכור בעיניי".