אליאב ליבי, מקים חוות "מלאכי השלום" שבנו דוד ז"ל נפל במלחמה בעזה, מסביר בכנס החוות מדוע החלוציות של ימינו עוברת דרך המרעה והאדמה ומגיעה עד לשדה הקרב.
"מפעל החוות באמת הצליח לעשות מהפכה מדהימה, גם בשטח וגם בחיבור ללבבות. זה איזשהו תהליך של תשובה שמתחיל בציונות הדתית, שהאהבה שלה לארץ ישראל היא בכל מקום, בכל השורות, אבל היא קצת אהבה אפלטונית. אנחנו הולכים עם סנדלי שורש לטייל ולהכיר את הארץ, וקצת פחות חזקים בחיבור אליה ממש. מעדיפים להיכנס ליישוב ולקנות בית. הדור שנולד בהתיישבות מוביל תהליך אחר", הוא מדגיש.
לדברי ליבי, החוות נתנו מענה לצורך אסטרטגי שיישובי ה"גדר והמשכנתה" לא יכלו לספק: שמירה על המרחב הפתוח, המשתרע על פני למעלה מ-900 אלף דונם. "גילינו פה סוד גדול של חיבור לאדמה והבנה שזה חלק מהותי מהתרבות היהודית שלנו כאומה וחלק מהותי בשליחות שלנו כמתיישבים וכחקלאים. כל הזמן רואים את זה בכל לימוד - 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות'. איפה שאנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא הרבה תורה ומצוות, שם הוא רוצה שנעסוק".
השיחה עם אליאב אינה יכולה להתנתק מדמותו של בנו, דוד ליבי ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. סיפורו של דוד הוא תמצית דור החוות - נחישות, מסירות נפש ועשייה שהיא מעבר להגדרות הרשמיות. דוד, שגדל בחוות ובאוהלים ועבר פינויים ונדודים, לא ויתר על חלקו בלחימה גם כשצה"ל לא גייס אותו בשל פרופיל רפואי.
"דוד שלנו נפל ליד בית החולים האינדונזי בצפון רצועת עזה כמפעיל באגר, כלי הנדסי להריסת תשתיות טרור", מספר אליאב בכאב מהול בגאווה. "הוא הצטרף ללחימה משום שאנחנו כחברה מחזיקים כלים ונותנים סיוע לגדודים הלוחמים. דוד ניסה להתגייס ולא הצליח. הוא מאוד נעלב מזה. הפורצים בשיא החזית. דוד ניסה להתגייס לצבא, לא הצליח לקבל פרופיל והוא מאוד נעלב מזה. במלחמה הוא ביקש שנקנה כלי והוא יצטרף ללחימה כאזרח עובד צה"ל".
אליאב נזכר ברגעים האחרונים שזכו לעבוד יחד בחזית. "דאגתי מאוד. זכיתי לעבוד איתו לפני שהוא נכנס באופן קבוע, יצא לנו כמה שבתות שהיינו יורדים להחליף מפעילים שעבדו כל השבוע - הוא הגיע מהישיבה ואני מהבית".
דוד נפל כשהוא לובש מדים ולוחם בתוך יחידה צבאית, אך באופן רשמי פעל כמתנדב אזרחי - בדיוק כפי שפעל כל חייו בחוות. "הוא היה שליח של עם ישראל על מלא, וזה מאוד מדויק לעשייה של החוות".
כשנשאל ליבי על התדמית המורכבת של "נוער הגבעות", הוא בוחר להשתמש בדימוי מקראי כדי להסביר את תפקידו של דור המייסדים. "אנחנו תמיד רואים 'כחיצים ביד גיבור בני הנעורים'. רואים את החבר'ה הצעירים דוחפים קדימה. המשימה שלנו כמבוגרים יותר היא להכווין אותם שהחיצים יפגעו בדיוק במטרה. ההבדל בין עבירה לחץ הוא הבדל ברצון ובמחשבה. כשיורים את החץ ולא פוגעים במטרה, אפשר גם חלילה להגיע לדברים חמורים. זה התפקיד של הדור המבוגר - להכווין את הנוער שהוא פורץ דרך, לפגוע במטרות ולהצליח להיות שליחים של עם ישראל".