מדינת ישראל נשענת על מודל צבאי ייחודי שכמעט ואיננו קיים בעולם הדמוקרטי: צבא עממי, שרובו אנשי מילואים. "אזרחים חיילים".
מודל זה מייצר מטבע הדברים חיכוך מתמיד בין ערכים לאומיים לבין ערכים ליברליים, ובתוכו התקשורת הצבאית ממלאת תפקיד רגיש במיוחד.
מתחייב שכולנו נבין שתחנת רדיו צבאית, ובמיוחד בזמני מלחמה, אינה יכולה להיות רק עוד פלטפורמה פלורליסטית המונעת מרייטינג או מיתוג, בלי תשומת לב להשפעה התודעתית על חיילים, משפחותיהם והחוסן הלאומי. כאשר בשעת לחימה עולים לשידור שוב ושוב קולות שמדגישים עייפות, הסתייגות מהמלחמה או חוסר אמון ביכולת ההכרעה, נוצר פער מסוכן בין חוויית הלוחמים בחזית לבין התמונה המצטיירת בציבור הרחב, מה גם שהאויב מאזין ורואה בכך סימן לחולשה.
מכאן נובעת חובה מהותית: לגלי צה"ל יש תפקיד צבאי מובהק, הקודם להיבטיה כתחנה עיתונאית, במיוחד במלחמה. עליה להיות חלק אינטגרלי מן העוצמה הלאומית וממערך ההשפעה התודעתי, ולא עוד רמקול שבו צווחים מדי בוקר על כמה המצב קשה ורע. אין מדובר בהשתקת ביקורת, אלא בעיצוב מינונים אחרים של השיח ובהצבת גבולות ברורים יותר לתחנה צבאית: עיתונות אחראית, ולא תחנה אזרחית בתחפושת.
מאידך, הביקורת שלפיה עצם קיומה של תחנה צבאית הוא מאפיין של משטרים טוטליטריים, נוסח צפון קוריאה ולכן אין הצדקה לתחנה צבאית במדינה דמוקרטית, ראויה להיכנס לפנתיאון הדמגוגיה. צה"ל הוא צבא העם, והקשר היומיומי בינו לבין הציבור, גם באמצעות תחנת שידור, הוא חלק אינטגרלי מהמודל הייחודי של יחסי צבא-חברה בישראל. בעולם שבו מרבית הצבאות הפכו מקצועיים ומנותקים יחסית מהחברה האזרחית, עצם קיומה של תחנה צבאית בעלת נוכחות ציבורית רחבה הוא ביטוי לייחודיות הישראלית, ודווקא מונעת הידמות למשטרים אפלים.
גלי צה"ל היא אחד הביטויים המוסדיים למודל העממי הנדיר שבו מילואימניקים, נערים לפני גיוס וקצינים בכירים חולקים מרחב תרבותי תקשורתי משותף. האתגר הוא לעצב "תפיסת הפעלה" שבה מתקיים דיון ציבורי רחב, אך כזה שאינו כורת את הענף שעליו נשענת מערכת הביטחון בזמן אמת.
אחד ממוקדי הביקורת על גלי צה"ל בעשור האחרון הוא התגבשות "פאנלים קבועים" של פרשנים ומומחים שהפכו לנכס צאן ברזל של השיח הביטחוני פוליטי. רבים מהם היו שותפים לבניין הכוח ולהפעלתו בתקופה שבסופה התגלו כשלים קשים באסטרטגיה ובהיערכות למלחמה האחרונה, ובכל זאת אותם קולות ממשיכים להישמע, לעיתים תוך שימוש באותן קלישאות ותפיסות שהוכחו ככושלות, זאת מבלי לומר מילה על מגישים שמגיעים מערוצי טלוויזיה שממזמן הפכו לסלע מחלוקת.
במקביל קמו בישראל תנועות וארגוני חברה אזרחית העוסקים ביחסי צבא-חברה, במוטיבציה לשירות, בחוסן קהילתי ובאחריות אזרחית לשדה הביטחוני, אולם קולות אלה לא מקבלים מספיק ביטוי בגל"צ. פתיחת שערי התחנה ליותר חוקרים צעירים, ריבוי מפקדי מילואים מהחברה האזרחית, והרחבת החשיפה ליוזמות חינוכיות, ביטחוניות, וחברתיות הייתה יכולה לרענן את השיח, לחזק חוסן לאומי ולערער על המונופול של אליטות ותיקות, ופרשנים שבראייה החברתית אינם רלוונטיים עוד. התחנה עסקה בכך, אך מעט מידי.
לצד הביקורת נעשה בשנים האחרונות בגלי צה"ל מאמץ לא מבוטל להפיק לקחים וליישם המלצות, בין היתר על בסיס ועדה מקצועית בראשות אלוף (דאז) אייל זמיר, שבחנה את הנושא במהלך שנת 2023. הוועדה הדגישה את הצורך בהבהרת ייעוד התחנה, בחיזוק הגוון הצבאי לאומי, בהסדרת מנגנוני המיון והגיוס ובהתאמת מבנה הפיקוד והמקצועיות לסטנדרטים של גוף צבאי ציבורי בעל השפעה רחבה. ראוי להדגיש כי התחנה פעלה בשנתיים האחרונות ברוח זו: הוקשחה הבקרה על תכנים מסוימים, חודדו נהלים לגבי מידת המעורבות של מפקדים בשידור והוגדרו ביתר דיוק הגבולות בין עצמאות עיתונאית לאחריות צבאית. יש כאן התחלה של תהליך תיקון שנעשית בקפדנות ובכוונה טובה, ואסור להתעלם ממנה בדיון על עתיד התחנה.
מעבר למבנה ולתכנים, חשוב להביט במשרתי גל"צ. התחנה הפכה בשנתיים האחרונות לבסיס משמעותי עבור מגוון אוכלוסיות מיוחדות, ובהן מתנדבים וחיילים על הרצף האוטיסטי, וצעירים שבמסגרות אחרות היו מתקשים להשתלב בשירות צבאי מלא. הנתונים וההתרשמות מן השטח מצביעים על השקעה בתהליכי שילוב, ליווי והתאמת התפקידים ליכולות המשרתים. זוהי תרומה ערכית וחברתית משמעותית. שיח ציבורי פשטני על "סגירת גל"צ", במונחים פופוליסטיים, גורם עוול לחיילים ולמתנדבים שחשים שתרומתם מוטלת בספק, ולפיקוד המשקיע בשילובם. הדיון על עתיד התחנה חייב לכלול גם את אחריותנו כלפי אותם משרתים, ולא להצטמצם לשיח על "מותג תקשורתי".
נוכח הייחודיות של צה"ל ושל יחסי צבא וחברה בישראל, ולאור הפעולות שהובלו בתחנה אל מול מסקנות ועדת זמיר - נכון וראוי לאפשר לגלי צה"ל להמשיך לפעול ולממש את התיקון הנדרש, תוך חיזוק ייחודיות צה"ל כצבא העם והעמקת הקשר הבריא בינו לבין החברה. יש להדגיש את ייחוד התחנה בהיותה תחנה צבאית ולא עוד תחנת אקטואליה. חשוב להדגיש בהקשר זה כי ברגעי מבחן ביטחוניים התחנה איננה יכולה לשמש כתחנה מסחרית או ציבורית רגילה - עליה לשרת את ייעודה הצבאי, והוא חיזוק רוח הלחימה והאמון בצה"ל, זאת מבלי לוותר על שיח אחראי ומכבד. אם מודל כזה יוטמע בעקביות, גל"צ תוכל לעבור ממוקד מחלוקת למוקד של עוצמה לאומית דמוקרטית, המשלבת תרומה לביטחון המדינה בצד פתיחות חברתית ורעיונית.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום איש חינוך ומחקר, העוסק ביחסי צבא וחברה במסגרת מכון דוד, תנועת הביטחוניסטים.