הרב אביהוא שוורץ, מרבני ישיבת מרכז הרב, חשף בשיעורו רגע נדיר מהפגישה השנייה שלו עם הבבא סאלי, שהתרחשה כארבעה חודשים בלבד לפני פטירתו של הצדיק.
"זה היה בתשרי תשמ"ד", סיפר הרב שוורץ. "היה בחור ממכון מאיר במצב רפואי קשה מאוד. החלטנו לנסוע לנתיבות לבקש ברכה. הגעתי עם עוד שניים, וכשהגענו - לא היה איש. מוזר מאוד. אצל הבבא סאלי תמיד היו תורים".
השמש, רבי אליהו אלפסי ז"ל, הסביר להם: "הרב חזר אתמול מאשפוז. הוא חלש מאוד. אסור שיפריעו לו - ולכן אין איש בחוץ". אך הרב שוורץ לא ויתר. כשהשמש שאל מהיכן הגיעו, הוא ענה: "אנחנו מהישיבה של הרב קוק".
"כששאל אותנו מאיפה אנחנו", סיפר הרב שוורץ, "הבנתי שאם אומר 'מכון מאיר' או 'מרכז הרב' - הוא אולי לא יזהה. אז אמרתי לו: 'אנחנו מהישיבה של הרב קוק'. ברגע שהוא שמע את זה - פניו של השמש השתנו. פתאום עיניו הבריקו, הוא התרומם כמעט מיד ואמר לי: 'אתם מהישיבה של הרב קוק?! הבבא סאלי שומע את השם הזה - מתמלא שמחה. הוא מקבל מזה כוח. אני הולך אליו עכשיו ומודיע לו שאתם כאן'".
לדבריו, זה היה חריג לחלוטין. השמש הדגיש שוב ושוב שאסור להפריע לרב, ושמאז שחרורו מבית החולים אף אחד לא הורשה להיכנס. "ואז הוא הלך", מתאר הרב שוורץ, "ואני אומר לכם - הוא לא סתם הלך, הוא רץ. פשוט רץ במדרגות. ואז, כעבור רגעים ספורים, חזר נשם במהירות ואמר בהתרגשות: 'הרב אמר שתיכנסו'. שאלתי אותו: 'באמת?', והוא ענה: 'כן, אבל יש תנאי אחד. אתם לא מזכירים מילה - לא מילה - על החייל הפצוע. אסור לרב לשמוע דברים כאלה במצבו. אפילו לא ברמז. תיכנסו רק כדי לקבל ברכה, בשקט'".
השמש הכניס אותם. הבבא סאלי ישב על כורסה נמוכה, והם כרעו סמוך לרצפה. "הוא הניח את ידו על כל אחד מאיתנו וברך ברכה אישית. זו הייתה ברכה שקטה, פשוטה, מלאה ענווה. אבל עצם הזכות להיכנס הייתה פלא".
לדברי הרב שוורץ, לא ידוע על פגישה מתועדת בין הבבא סאלי לבין הרב קוק, אך עצם אזכור שמו עורר בצדיק שמחה וכוח חריגים. "הספרים שנכתבו אינם עדות מלאה", אמר. "רבים מהם נכתבו בידי מי שאינם שותפים לתורת הרב זצ"ל - ולכן המידע חסר".
הרב שוורץ שיתף בסוף השיעור שעסק בבבא סאלי סיפור מרטיט נוסף מלפני עשרות שנים. בן דודו, נועם, לוחם בשייטת 13, נפצע אנושות. הרופאים בבית החולים רמב"ם קבעו: אין סיכוי לשרוד. אך בזכות מסירות, תפילה - וברכתו של הבבא סאלי - החלה התאוששות מופלאה.
"כששמעתי על מצבו, לא היססתי", סיפר הרב שוורץ לתלמידיו. "נסעתי לנתיבות, עמדתי שעות בתור. כשראה אותי הבבא סאלי, הוא קרא פתאום בקול רם ותנועת יד חדה - כמעט התעלפתי. השמש שלו, הרב אלפסי, הרגיע אותי ואמר: 'הרב אומר - יהיה לו נס. הוא יקום ויחיה'".
הבבא סאלי בירך בקבוק מים ושלח את הרב שוורץ חזרה לרמב"ם. האחות הראשית אמרה: "אין סיכוי. תעשה מה שתרצה - אין לזה משמעות רפואית". אך לאחר שמרחו מעט מים על פניו, נרשמה התעוררות. בהדרגה - תזוזה, פקיחת עיניים, אצבעות, הליכה ודיבור. בתוך חודש, היה נועם על סף שיקום מלא.
ואז הגיעה נקודת המפנה. האב, שהתרשם מכתבה עוינת שפורסמה בעיתון, איבד את אמונו בבקבוק המים המקודש. "הוא תפס את הבקבוק וזרק אותו מהחלון - מהקומה השביעית", סיפר הרב שוורץ.
יומיים לאחר מכן, בשבת בצהריים, ישבו ההורים עם נועם ושרו זמירות. לפתע אמר: "אני רוצה להיפרד מכם. אני אומר לכם שלום". הם חשבו שהוא הוזה - אך זמן קצר אחר כך, התמוטט ונפטר.
"הכול נבנה על אמונה", סיכם הרב שוורץ. "אם אין אמונה - אין כלום. אבל אם יש אמונה - יש חיים".