הרב קוק במשפט כהן כותב שבהעדר נביא וסנהדרין שיכולים להמליך מלך יש כוח לעם ישראל להמליך את מנהיגיו.
נראה שיסוד דבריו הוא האמונה בסגולה הפנימית של עם ישראל ששואפת לטוב ובוחרת בטוב. ולכן ככל שנאפשר לסגולה הזאת להתבטא בכלל ישראל, עם ישראל יתרומם והמדינה שלנו תתרומם איתו.
המדרש כותב על קריעת ים סוף שאפילו תינוקות שבמעי אימם אמרו שירה, מסביר הרב בעין אי"ה שבתינוקות אין את מרכיב החינוך ולא את מרכיב המעשים שמעצבים את האישיות, אמנם כבר מופיעה הסגולה הפנימית להתקשר בקב"ה. התרגשנו כולנו לראות את שורדי השבי שהחליטו לשמור שבת בתנאים הקשים ביותר. ובעומק זה ביטוי לאותה סגולה כיון שהתנאים אמנם היו קשים מבחינה חומרית אבל היתה בהם מעלה מבחינת חוסר החשיפה ללחצים חיצוניים המונעים מהאמת הפנימית להופיע כפי שפעמים רבות קיימים במרחב הציבורי שלנו בשגרה.
לצערנו כבר תקופה ארוכה, ישנם גורמים שפועלים למנוע מהרצון הפנימי של עם ישראל להתבטא במדינה, וחמור מכך בעלי תפקידים שבמקום לייצג את כלל אזרחי ישראל, בוחרים לייצג מיעוט שלא שותף לשאיפות הללו. ובכך מנצלים את תפקידם כדי לכפות על כלל הציבור את ערכי אותו מיעוט ולמנוע מהשאיפות הפנימיות של הציבור להופיע במדינה. אנחנו מכירים את זה תקופה ארוכה במערכת המשפט על מרכיביה השונים וגם לצערנו בתפקידים נוספים שנמצאים בהם נציגי אותו ציבור.
לדאבון הלב, אפילו בבית הנשיא שאמור לייצג את האחדות ואת ערכיו של כלל ישראל, נראה שנפל דבר. קו אחד עובר בין ניסיונו לפגוע בתדמית הערכית של הציבור שלנו כפי שנעשה בבנייני האומה לפני מספר שנים, לבין הניסיון שלו להכשיר את הארגון שפגע במורל הלאומי שלנו בזמן מלחמה על ידי הענקת פרס תמוה ועד החלטתו אתמול שלא להגיע למשכנם של נציגי העם. בכך התייצב בגלוי לצידו של אותו מיעוט וכנגד רצונו של כלל העם. ובאמת יש בכך נחמה, כיון שעדיף שהעמדה מוצגת בגלוי ומסכת האובייקטיביות מוסרת.
אנחנו כציבור ערכי צריכים להיות דבקים בזכותנו המוסרית, החוקית והלאומית לדרוש שבעלי תפקידים יראו את עצמם כמייצגים את כלל אזרחי המדינה וערכיהם ולא ישתמשו במעמד שקיבלו מאתנו על מנת לפגוע בערכינו. הצעדים שנקטו נבחרי הציבור שלנו השבוע בשביל להעמיד את האמת ולמחות כלפי אותו מיעוט חסר כבוד, הם עדינים, מוסריים ומתבקשים.
לא הם יצרו פירוד בציבור כמו שניסו לטעון נציגי אותו מיעוט, אלא אותם שבמשך שנים מנצלים את תפקידם לפגוע בערכים, בשאיפות ובחירותו של עם ישראל הם אלה שיוצרים את הפירוד ואחראים לו, ותפקידם וחובתם של נבחרנו להגן על ערכים אלה.
קשה לומר לאן יתפתח המאבק הזה ומה תפקידנו כפרטים בו. מה שברור שאנחנו צריכים להיות בהירים בצדקת דרכנו. מתוך הכרה בסגולתו הפנימית של העם הזה, אנו צריכים להתחזק בהבנה שהיכולת של עם ישראל לבטא את ערכיו היא המסלול לתיקון המדינה.
הן כמדינה מוסרית מתוקנת והן ככזו שמגלה את רצון השם. ככל שנדבוק בהבנה הזאת ובעיקר ככל שלא נתרשם מהטענות הכאילו מוסריות שניטחות בנו בערמה על ידי אנשים שהמוסר אצלם משמש כמקל חובלים כלפינו אבל לעולם לא מביא אותם לחשבון נפש לתיקון עצמי, יוקדם הזמן שבו בע"ה נזכה לראות בתיקון הדברים.
הכותב משמש כרב קהילת 'רינת ירושלים' ביד בנימין וכן ראש בית המדרש המקוון 'עיתים לתורה'.