בפני עם ישראל ניצבת כיום שאלה קיומית שאינה נוגעת רק לטקטיקה צבאית, אלא לשורשי הזהות והעוצמה של צבא יהודי.
במשך שנים הורגלנו לשמוע כי שילוב נשים בכלל יחידות הלחימה הוא פסגת הנאורות, אך האמת הפשוטה היא שהניסוי החברתי הזה גובה מחיר כבד מביטחונה של המדינה.
כדי להבין את עומק השבר, יש להתבונן במשל האוניות והמצפנים:
מעשה בצי של אוניות מלחמה אדירות שנשלחו להגן על הממלכה. המלחים היו אנשי חיל, וסוד כוחם היה בתיאום המוחלט ובמסירות שאין לה גבולות. אך יום אחד, החליטו שרי הממלכה להחליף את מצפני האוניות. "המצפנים הישנים שלכם מראים רק את הצפון", אמרו השרים, "אנו רוצים מצפנים 'נאורים' יותר, כאלו שמראים את מה שנוח לראות, ולא את מה שנכון".
השרים הכניסו לסיפון אג'נדות זרות, טשטשו את חובות המלחים וערבבו בין התפקידים בשם ה"שוויון". המלחים הזהירו כי האונייה תאבד את שיווי המשקל והקדושה שבשליחות תתפוגג, אך המערכת הייתה עסוקה ב"הנדסה חברתית". ואז, ביום שמחת תורה של הממלכה, כשהאויב הגיח מן הערפל, גילו המלחים שהם אינם מוכנים. הם היו עסוקים בשיח מגדרי במקום בחתירה להכרעה. האוניות המעורבבות התקשו לתמרן, והמחיר היה נורא.
זוהי בדיוק המציאות הניצבת לפתחנו במוצאי מלחמת התקומה. העיסוק הכפייתי בשילוב נשים החליש את צה"ל והסיט אותו ממשימתו העיקרית - המלחמה. במקום להתמקד בניצחון, הצבא הפך למעבדה חברתית שבה ה"שוויון" קדם לערך ההכרעה. קונספציה זו תרמה לחוסר המוכנות המנטלי והמבצעי מול מרצחי החמאס בשמחת תורה.
מלש"בי הציונות הדתית, זוהי קריאת השכמה עבורכם:
אל תהיו המלחים באונייה שאיבדה את המצפן. המגמה לשילוב נשים בחיל השריון המתמרן היא פגיעה ישירה בלב היכולת המבצעית. הכנסת נשים לחלל הצר של הטנק היא רמיסה של גדרי הצניעות ופגיעה ביכולת שלכם כחיילים יראי שמיים להילחם מתוך קדושה. גם אם נכון לעכשיו המערכת מציגה שיא של כ-8,500 לוחמות כ"הישג", עליכם לזכור שצבא יהודי זקוק לסייעתא דשמיא, וזו אינה שורה במקום שבו נרמסים ערכי התורה.
בזמן שבג"ץ ממשיך לכפות ערכים זרים על הצבא, חובתכם לעמוד איתנים. אל תהיו שותפים למחיקת הזהות הצבאית. דרשו שירות ביחידות השומרות על ההלכה ועל קדושת המחנה. עדיף להיחשב "לא נאורים" ולומר את האמת בלי להסס, מאשר ליפול בשבי השקר הפרוגרסיבי. רק צבא המחובר לאמיתות הנצח יוכל להשיב לנו את הביטחון ואת הניצחון המוחץ.