כשממשלת ישראל אישרה לפני כשלוש שנים את חוק ביטול ההתנתקות בצפון השומרון, הדר בן פזי לא רק חגגה - היא כבר הייתה שם בשטח.
עבור מי שגורשה מכפר דרום כילדה בכיתה ב', החזרה לחומש היא לא רק עניין פוליטי, היא התיקון האישי שלה.
בפרויקט "דוקטיף", הדר חוזרת לרגע שבו ננעלה הדלת בבית ילדותה. "הם ניסו להיכנס ובסוף הצליחו להוציא לאוטובוסים, למרות שלא רצינו", היא משחזרת. אבל להדר היה ברור שהסיפור הזה לא נגמר ב-2005.
"חשבו שאנחנו משוגעים"
היום הדר מתגוררת עם בעלה וחמשת ילדיה בחוות אל-חי הסמוכה לחומש. במושגים של 2026, קל לשכוח איך זה נראה בהתחלה: מגורים באוהלים, בלי תשתיות מינימליות ובלי מים זורמים. "לפני עשר שנים כולם חשבו שאנחנו משוגעים" - היא מספרת בחיוך -" והאמת, גם אנחנו חשבנו כך".
הבחירה של הדר היא סוג של "חלוציות 2.0". היא לא מדברת גבוהה-גבוהה על אידאולוגיה, היא פשוט חיה ביומיום, בין הילדים שמתרוצצים בחופשיות לגידול הכבשים על הגבעות.
המצפן שמצביע דרומה
עבור הדר, הקמת החווה, היא רק התחנה הראשונה בדרך חזרה הביתה. כמי שגדלה על הים של גוש קטיף, ההיאחזות בצפון השומרון היא ההוכחה ששום דבר הוא לא סופי. "התיקון האמיתי יהיה כשהעם ישוב לארץ מתוך חיבור עמוק", היא אומרת, ולא מסתירה את היעד הבא: "זה נותן הרבה תקווה שגם החזרה לעזה אפשרית. והיא עוד תתממש בעז"ה".
סדרת "דוקטיף" - עוקבת אחרי דור ההמשך של בני גוש קטיף.
סדרת צילומים וסרטונים קצרים עם בני הדור הצעיר של מתיישבי גוש קטיף, הבוחנת את בחירותיהם בתחום ההתיישבות: חקלאית, עירונית, מעורבת או בגבולות המדינה.
כל סרטון מלווה בריאיון אישי, מצולם במקום מגוריהם, ומבקש לגלות את הסיבות, הערכים והזיכרונות שהשפיעו על דרכם.
הסדרה הופקה ע"י מרכז מורשת גוש קטיף, ליום גוש קטיף במערכות החינוך.
הצטרפו לפעילויות של יום גוש קטיף במערכות החינוך.