אתמול בוטלה ברגע האחרון השתתפותה של נעה מבורך בכנס המנהלים של מוסדות הציונות הדתית, בשל היותה ממייסדות 'שותפות לשירות', ארגון הפועל למען הגדלת השותפות בנטל הגיוס בציבור החרדי, ולאחר מסע הכפשות נגד נשות הארגון שכלל גם אותה. בעקבות זאת, אני מבקש לספר לכם קצת על נעה ותומר מבורך, הפנים היפות ביותר של הציונות הדתית.
אתחיל מתומר, ולמען הדיוק - הרב ד"ר תומר מבורך. למעלה משלושים שנה שאני זוכה לחנך תלמידים יקרים ואהובים, אבל כשלפעמים לוחצים אותי ושואלים מי התלמידים הכי הכי מרשימים שלי, אני מציין שלושה שמות, וביניהם תמיד תומר. תומר היה מקרה יחיד בכל שנותיי, שבו אמרתי לתלמיד בשלב מסוים של השנה, כתלמיד בשיעור ב', שאין טעם יותר שיישאר בכיתתי, ועדיף ש'יקפוץ כיתה' ויעבור ללמוד בשיעורו של מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל.
תומר הוא בחור מבריק ומוכשר מאוד, אוהב תורה, ויחד עם זאת צנוע ועניו, ולכן לקח קצת זמן, אך לבסוף הוא התרצה, ועם הזמן הפך להיות מתלמידיו הקרובים של הרב, שהעריך אותו מאוד. תומר למד תשע שנים בישיבה, חלקן במקביל לכך שהתחיל ללמוד לימודי רפואה, ותוך כדי לימודי הרפואה גם השלים סמיכה לרבנות. למרות עומס הזמן הנדרש כדי להיות פסיכיאטר ילדים, כפי שהוא היום, הוא לא הפסיק ללמוד וללמד תורה - בין בתוכנית 'חברותא' לסטודנטים, ובין במדרשת לינדנבאום בלוד. הרב תומר גם פרסם מאמרים חשובים בענייני הלכה ורפואה.
למרות התמדתו ושקיעתו בלימוד תורה, תומר הקפיד גם לשלב פעילות של חסד בשנות לימודיו בישיבה, וכך, במסגרת התנדבותו במועדונית של 'שלוה' באלון שבות, הוא הכיר את נעה. נעה גדלה על ערכים של תרומה לחברה, והוריה היו ממייסדי היישוב גבעות, שמשלב בעלי צרכים מיוחדים בגוש עציון. לאחר שגרו כמה שנים ב'כולל' של ישיבת הר עציון, הם בחרו לגור בלוד, מתוך אידאלים של חיבור לעם ישראל, ונעה עוסקת שם בפעילות חברתית ענפה ומבורכת, לצד מאבקים חברתיים כלליים, כגון מאבקה המוצלח בתעשיית הזנות בישראל.
מאז פרוץ המלחמה, תומר, שהתנדב לשרת כרופא קרבי, גויס למאות ימי מילואים, ונעה נשארה לבד עם ארבעה ילדים בלוד, כמו אלפי נשים אחרות. נעה חשה את הקושי בהמשך המציאות הבלתי-נתפסת, שבה החברה החרדית אינה נוטלת חלק בהפחתת העומס העצום של ימי המילואים הנופל על כתפיהם של רבים רבים מבני הציונות הדתית, עם המחיר האישי והמשפחתי העצום הנלווה לכך. את נועה לא צריך ללמד שאין שום סתירה בין לימוד תורה לשירות צבאי. היא משמיעה קול מוסרי צלול וברור, הדורש שותפות בנטל, פשוט כדי שעם ישראל יוכל להמשיך לשמור על מדינתו.
ביטול השתתפותה של נעה הוא מעשה ציני במיוחד משום שלכאורה אין ויכוח ערכי על צדקת דבריה. אנו נוטים לחשוב שאין חולק על כך שהמצב שנוצר כאן של שימוש כביכול בנימוק של חשיבות התורה כהצדקה לחוסר המוסריות שיש בהטלת העומס הכבד על אחרים, הוא עוול שדורש תיקון. גם אם יש כאלה שחושבים שאינטרסים פוליטיים צריכים לגבור על שיקולים ערכיים, הרי שמניעת השמעת הקול התורני והמוסרי היא פשוט ניסיון בריחה עצוב מהתמודדות עם ההיבטים הללו. הדרתה של נעה היא הדרת הערכים הבסיסיים של הציונות הדתית, שאין כמו נעה ותומר לייצג אותם: אהבת ה', אהבת תורה, אהבת העם ואהבת הארץ.