עו"ד יזהר נבון, מנכ"ל עמותת "מאירים - מפיצים טוב", התארח בעמדת השידור של ערוץ 7 בכנס המנהלים וסיפר על המעבר המהיר מפעילות שגרה לסיוע בחירום תחת אש, ועל ההכרה הלאומית בדמות "אות החוסן" שהוענק לארגון.

"התחלנו לפני עשר שנים לעבוד בדרום הארץ, בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות. המיקוד העיקרי שלנו הוא ילדים עם צרכים מיוחדים", פותח נבון ומשרטט את מפת הפעילות של הארגון, המונה כיום עשרה סניפים בעשר רשויות שונות בנגב. "במשך השנים גייסנו אלפי מתנדבים שסייעו למאות חניכים".

אלא שהשנתיים האחרונות, ובמרכזן מלחמת 'חרבות ברזל', הציבו בפני העמותה אתגרים שלא נראו כמותם מאז הקמתה. "הפעילות גדלה מאוד, והאתגר גדל מאוד. ההשקעה בלייצר את הפעילות, לייצב אותה ולהשפיע בצורה סדורה הייתה קשה מאוד, בעיקר בפריפריה הדרומית. הצלחנו להרחיב, להוסיף סניפים ולכפיל את העשייה בתחום הצרכים המיוחדים דווקא מתוך הקושי".

הייחודיות של "מאירים" טמונה בעובדה שהיא צמחה מהשטח. כל העובדים והמתנדבים הם תושבי הנגב - משדרות, אופקים, דימונה ובאר שבע. בשבעה באוקטובר, הם מצאו את עצמם בלב התופת. "באירוע עצמו, הנגב כולו היה תחת מתקפה. העובדים שלנו הם תושבי המקום, וחלקם הגדול פונה למלונות או גויס", מספר נבון.

הוא עצמו מהווה דוגמה חיה לכפילות התפקידים של הישראלי הממוצע בשנה האחרונה: "אני בשבעה באוקטובר, כקמב"ץ בחטיבת כרמלי, קפצתי לצפון. השארתי את אשתי עם חמישה ילדים ומאז אני בערך 500 ימי מילואים, בכל הגזרות ובכל הלחימה. תוך כדי זה צריך לנהל את העמותה, כי בסוף יש דילמה לכל מנהל בין שגרה לחירום - המשימה באזרחות חשובה לא פחות".

עבור משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, המלחמה אינה רק איום ביטחוני, אלא שיבוש דרמטי של עולם המושגים והיציבות המינימלית. נבון מתאר את המורכבות שביציאת משפחה כזו מהבית תחת אש. "קיבלנו פניות מהורים שאמרו לנו: 'תקשיבו, תוציאו את הילדים לשבתות'. היינו מוציאים אותם לנופשונים, שזו הייתה הפוגה מהבית. אני זוכר פינוי אחד מאשקלון שהיינו צריכים לתאם - שהילדים ייאספו מהבתים או יחכו במקום קרוב למרחב מוגן. ילד עם צרכים מיוחדים שנמצא בממ"ד, כשההורים צריכים להחזיק אותו יחד עם כל האחים בלחץ של אזעקות וחוסר יציבות, זה קשה פי כמה וכמה מכל משפחה רגילה".

למרות הפינוי והמילואים, העמותה לא עצרה. הצוותים הקימו פעילות בתוך המלונות אליהם פונו המשפחות, והצליחו לשמר את הקשר עם הילדים שזקוקים למסגרת יותר מכל.

אולם, כעת, כשחלקים נרחבים מהציבור מבקשים לשוב לשגרה, נבון מבקש להפנות את הזרקור דווקא אל אותם ימים אפורים. "המלחמה התחילה ביתר שאת ועכשיו היא טיפה דעכה - כן נגמר, לא נגמר, אנחנו בסוגיה הזאת. אבל יש אנשים שחיים את המלחמה יום-יום. יש להם מלחמה יומיומית קיומית על השגרה שלהם".

לדבריו, האחריות מוטלת לא רק על המדינה, אלא על הציבור הדתי-לאומי כמגזר שחורת על דגלו ערבות הדדית. "אנחנו בתור מדינה, מה שאנחנו כעמותה עושים, המדינה צריכה לתת. אבל גם הציונות הדתית בתור המגזר הדתי-לאומי, הציבור צריך להיות קשוב. אנחנו צריכים להיות ערים למלחמה היומיומית של האדם הפשוט. השגרה שלו היא לא פשוטה, האדם מאותגר יום-יומית".