הסערה סביב ארגון 'שותפות לשירות' מסרבת לשקוע, ולא בכדי. כשכואב - צועקים. והכאב הציבורי כאן הוא לא על דעות פוליטיות, אלא על דבר עמוק ושורשי הרבה יותר: על שבר באמון ועל גניבת דעת.
לפני שאצלול לעובדות, אני מבקש להניח יסוד פשוט: מדינת ישראל היא פסיפס מרהיב של דעות. זה לא חטא להיות איש שמאל. זה לגיטימי לחלוטין לחשוב שראש הממשלה צריך לסיים את תפקידו, ומותר בהחלט להחזיק בעמדה שחוק הגיוס הוא אסון. בדמוקרטיה תוססת, ואף בבית המדרש שלנו, יש מקום למחלוקות נוקבות.
אלא שהוויכוח כאן איננו על הדעות, אלא על היושרה.
אני נזכר בפגישה שקיימתי עם נציגות הארגון לפני כשנה וחצי לפני צעדה שהן קיימו בירושלים וביקשו את השתתפותי. ישבתי שם, יחד עם שותפים לדרך, בלב פתוח ובנפש חפצה, מתוך מחשבה שאולי נמצא שותפות אמת לדאגה לביטחון ישראל.
בתחילת השיחה, המנגינה הייתה עריבה. הן דיברו בשם התורה, בשם הערבות ההדדית, בשם הערכים המקודשים לכולנו. המילים היו מילים של בית מדרש.
אך ככל שהדיון העמיק, המסכות החלו להיסדק. מתחת למעטה ה"תורני" וה"ממלכתי", נחשפה בפנינו תהום. שמענו שם, בחדר הסגור, לא דאגה כנה אלא שנאה גדולה לחברה החרדית. זיהינו חרדה עמוקה, כמעט אובססיבית, לא רק מפני אי-הגיוס, אלא מפני עצם מנגנון לימוד התורה, מפני אורח החיים האמוני.
לאורך כל הפגישה הן חזרו ושיננו את המנטרה: "אנחנו א-פוליטיות", "אנחנו רק נשים דואגות".
אבל אנחנו יצאנו משם בתחושה קשה. הלב הרגיש: יש כאן זיוף. יש כאן יד שמדברת אהבה כביכול, אך המניע הוא אחר.
והנה, היום כולם רואים את מה שהרגיש לנו אז בבטן. התחקיר של ישי פרידמן לא חידש לנו את המהות, הוא רק נתן לה שמות ומספרים.
כאשר מתברר שחברות הנהלה מרכזיות כמו נעה מבורך ותהל לאו מעורבות עד צוואר בפעילות שמאל רדיקלית, בתמיכה במועמדות של מפלגת העבודה ואפילו בשיתופי פעולה עם חד"ש של עופר כסיף - התמונה מתבהרת.
כאשר נחשף המימון הנדיב, שמגיע ממקורות כמו 'יוזמת בראשית' וקרנות המזוהות עם הנדסת תודעה משמאל ,הפאזל מושלם.
הכסף הגדול לא מגיע במקרה. הוא מגיע כי יש כאן מניע. המניע הוא לא רק גיוס חרדים, אלא פירוק המבנה החברתי והפוליטי של המחנה הלאומי והאמוני, תוך ניצול ציני של הכאב הכי גדול שלנו - המסירות, הקושי להחזיק את הבתים, השכול והדאגה לחיילים.
הניסיון לצבוע את ביטול השתתפותן בכנס המנהלים כ"שנאת חינם" או כסיפור "קמצא ובר קמצא" הוא זילות של המושגים. חורבן הבית לא נגרם בגלל עמידה על האמת. אדרבה, חז"ל לימדו אותנו: "לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה". הבושה אבדה.
הכלל הוא פשוט, והוא נכתב בדם ליבנו בשנה האחרונה: מי שמשקר, אינו חלק מהמשחק
אי אפשר לבנות ברית על הונאה.
נשים מ'שותפות לשירות', אתן נשות שמאל? זו זכותכן. שימו את הקלפים על השולחן. הגידו ביושר: "אנחנו פועלות מתוך תפיסת עולם ליברלית-שמאלית". אבל אל תתחפשו. אל תנצלו את דמעות האימהות ואת דם הבנים כדי לקדם אג'נדה מוסתרת.
הציבור שלנו התבגר. הוא מחוסן. הוא יודע להריח מתי מדברים איתו מתוך ברית אמת, ומתי מנסים להנדס לו את התודעה.
אנחנו דורשים בהירות. אנחנו דורשים אמת. ורק מתוך האמת הזו, נדע לבנות ולנצח.