בכל פעם שמתרחש אירוע פחות נעים וחיובי חולפת לי בראש המחשבה להשאיר אותו מתחת לרדאר. ניתן לשטח לנצח ויהיה בסדר, למה להעיק סתם על הקוראים. ובכלל, אם צריך תפרסם, אבל תשאיר את הטור פה כבמה אופטימית לדברים המשמחים וההיסטוריים שקורים. משהו שכיף לקרוא אחרי סעודת שבת.
אחרי הכל, הציבור הרבה יותר אוהב לשמוע על עוד כפר שעזב או גבעה חדשה שהוקמה, מאשר על רועה שהותקף או בתים שהוחרבו. אולם רגע אחרי תמיד ניצב לו הצד השני, זה שאחרי מחשבה נוספת מבהיר שוב כי כדי לשנות את המציאות ולבצע מהלכי עומק, נצטרך כולנו להתמודד באומץ גם עם האתגרים שפחות נעימים ומחייכים בדרך.
בסופו של דבר איננו מנסים לשווק פה סרט ניצחון דמיוני, אלא מביאים את המציאות ככתבה וכלשונה לעיניו של עם ישראל. את הקשיים, את השמחות, את רגעי השבר והניצחונות הגדולים שרק מכולם ביחד נבנית ארץ ישראל, וגם פועלים לחשוף את העוולות, לסמן את היעדים הבאים ולתקן את שנדרש מאיתנו כציבור.
לכן, כשאנו באים להסתכל על המציאות, אסור לנו לבחון אותה בצבעי שחור לבן. האם ההתיישבות בפריחה כרגע או תחת התנכלות קשה. האם מוסדות המדינה תומכים או מצרים את צעדיהם של מיישבי הארץ. כדרכה תמיד, מורכבת המציאות מטוב ורע. מיעדים שכבר הובקעו וכאלו שמאבק עז עוד ניטש על כיבושם. קמעא קמעא, עם ישראל יוצא צעד אחר צעד מהגלות הארורה. נשמח תמיד בטוב - וב"ה בתקופה הזו יש הרבה על מה לשמוח, ובו זמנית נפעל לתיקון הפגמים שעוד נותרו במדיניות החולה שליוותה אותנו לאורך השנים.
***************
דברים מופלאים רבים קרו ביהודה ושומרון בשנה הלועזית האחרונה. הישגים כבירים וכיבוש יעדים שאיש לא דמיין, אבל היו גם מי שניסו למנוע מכל זה לצאת אל הפועל. דו"ח מיוחד שהפקנו גם השנה במנהלת גבעות החזית בה אני חבר, חושף כי לא פחות מ98 פינויים ומסעות הרס התרחשו בשנת 2025 בהתיישבות. בשומרון, בבקעת הירדן, בבנימין, בגוש עציון ובהר חברון. חלקם בנקודות התיישבות שזה עתה הוקמו - בניסיון למנוע את התבססותן בשטח, ואחרים בכאלו שמונות כבר בתי משפחות רבים שהוחרבו באישון ליל. בין המקומות שחוו מסעות הרס ניתן למצוא את הגבעות שדה יונתן ואור מאיר בבנימין בתחילת שנת 2025, נקודות התיישבות חדשות שהוקמו בסמוך לסוסיא בהר חברון באמצע השנה - והרס בשורה ארוכה של מקומות נוספים כמו גפן עמי ומעלה תדהר בגוש עציון, כפר טרפון בבנימין, ומבשר שלום בשומרון לקראת סוף השנה. אירוע נוסף שתפס כותרות היה ההרס בגבעת צור משגבי בגוש עציון שמונה 25 משפחות. עד היום הדעות חלוקות לגבי היקף ההרס שתכננה מערכת הביטחון לבצע באותו יום, אך אחרי החרבתם של עשרה בתים - מרביתם כאלו שטרם אוכלסו, נעצרה הפעילות.
נתוני ההרס השנה זינקו בכ-12 אחוזים לעומת השנה שעברה שהצטיינה גם היא לצערנו בכמות פינויים גבוהה מאוד בהתיישבות. על פי הנתונים שאספנו, חודש אוגוסט היה שיאן הפינויים השנה עם לא פחות מ-21 אירועי הרס שהתרחשו במהלכו.
השיא היה לא רק בכמות המצטברת במהלך החודש, אלא גם בעובדה שביממה אחת במהלכו החריבה מערכת הביטחון לא פחות מ=6 נקודות התיישבות ביו"ש. כשמדברים על אירועים כאלו בהקשר של נתונים ומספרים חובה להזכיר מה אומר כל מספר כזה. לא יודע מה מצטייר לכם בראש בכל פעם שאתם שומעים על הרס שהתרחש במקום כלשהו, אבל אנסה לתאר מעט מחוויה אישית.
זה קורה לרוב בשעת לילה מאוחרת, בין השעות 2:00-4:00. במקרה הטוב אתה מתעורר משיחת טלפון של תושב עירני שראה שיירת כוחות בדרך, ובמקרה הפחות טוב משוטרים שמקיפים את הבית והולמים בעוז על הדלת. אם תוך חצי דקה לא פתחת את הדלת, וממש לא משנה איך אתה לבוש ומה המצב של בני הבית, הדלת תפרץ והשוטרים ישעטו פנימה. אם הם יהיו ממש אדיבים הם יואילו בטובם להמתין עוד דקה עד שיכנסו לחדר השינה.
הם יתנו לך 10 דקות ("זמן סביר") להוציא את כל הרהיטים והרכוש מהבית, ואז יכניסו פועלים ערבים שיבזזו, ישחיתו וישליכו החוצה את כל מה שנשאר. רגע לאחר שסיימו יעלה שופל על הבית ויגרוס את הכל. אחרי שהשיירה תסתלק יצטרכו התושבים להתחיל הכל מחדש. לנקות את הציוד, לפנות את ההריסות ולהקים בית חדש מאפס. את הדבר מעורר ההשראה הזה עשה כל תושב ותיק בגבעות לפחות עשר פעמים. לקום, לנער את העפר ולהמשיך קדימה. כך נבנו עשרות יישובים חדשים ביו"ש לאורך השנים.
לצד ההרס, כלים חדשים-ישנים הוכנסו שוב השנה לארסנל כנגד ההתיישבות, שנועדו ככל הנראה לפגוע בנקודות הרגישות והכואבות. החמור בהם הוא החזרת השימוש בצווים ביטחוניים של "שטח צבאי סגור" למניעת היאחזות בשטח. עד הקמת הממשלה הנוכחית עשתה מערכת הביטחון שימוש ציני ובזוי בצווים הללו כדי למנוע הקמה של נקודות התיישבות חדשות ביו"ש. בהינף קולמוס של האלוף או מפקד האוגדה הפכה לא רק הבניה במקום לבלתי חוקית, אלא גם עצם השהייה. למדת תורה בגבעה? הוצאת עיזים למרעה? האכלת את הילדים ארוחת ערב? מהיום אתה עבריין! מאות אם לא אלפי פעילים ותושבים נעצרו בשני העשורים האחרונים בעילה המגוחכת הזאת, ורבים מהם אף זכו לכתבי אישום והרשעות. בליל השבעת הממשלה הנוכחית פשטו כוחות מג"ב על כמה גבעות בבנימין כשהם רוכבים עדיין על אדי הדלק של ממשלת בנט-לפיד. השוטרים איימו במעצרים אם התושבים לא יעזבו את בתיהם, והסתלקו כעבור כמה דקות. האירוע המקומם עורר סערה, וגורמים בממשלה דאגו עוד באותו היום לוודא שימי הרדיפה תמו. מאז לא התרחשו אירועים דומים במשך למעלה משנתיים וחצי.
לפני כחצי שנה החליט האלוף בלוט להחזיר את השימוש בצווי שטח צבאי סגור כנגד משפחות בהתיישבות. בתי המשפט עד כה שחררו שוב ושוב את התושבים ואף ביקרו את התנהלות מערכת הביטחון לאור העובדה שצווים כאלו אינם חלים על תושבי קבע במקום, אך בפיקוד מרכז מתעקשים להמשיך כרגיל. בנתיים, אבות לילדים מצאו את עצמם מבלים לילה בתא מעצר אחרי שכל חטאם היה ששהו בביתם, ובחורים נאלצים להתמודד עם כתבי אישום בגין חלקם בישוב הארץ. האסטרטגיה פשוטה: אם הרס הבתים לא שבר את רוחם, ננסה ללכת על התושבים עצמם.
לכך הצטרפה שיטת פעולה נוספת - תזמון ההרס והפשיטות המשטרתיות למועדים רגישים. כך נבחרו להם השעות המעטות בין חצות יום שישי ועד כניסת השבת למועד מועדף. במשך שבועות ארוכים זה הפך לנוהל. שעתיים-שלוש לפני כניסת השבת היו מבצעים כוחות מג"ב סבב פינויים ופשיטות בשורת נקודות התיישבות ביו"ש. בין תיקון העירוב לבישולים לשבת היו נאלצים התושבים פעם אחר פעם להתמודד עם הצרה שניחתה עליהם פתאום, ובפעמים רבות גם להספיק להקים מבנה בסיסי חדש עד שקיעת החמה. בחודש האחרון ניתן להגיד בזהירות שהתופעה הצטמצמה מאוד, ונקווה שהדבר המחפיר הזה ייעלם לחלוטין.
***
כשמדברים על הפגיעה בהתיישבות נשאלת מיד השאלה על מי רובצת האחריות לכך. במישור הכללי האחריות היא לפני הכל על הממשלה המכהנת, שהייתה אמורה להתוות מדיניות או לכל הפחות לשקף לציבור בכנות את המצב במידה ונתקלה בשלטון פקידים עוין ועצמאי. בשנת 2024 חלוקת הסמכויות בין אלוף פיקוד המרכז לשר הממונה על המנהל האזרחי בצלאל סמוטריץ' הייתה ברורה, ובקלות היה ניתן לפלח את הנתונים. לפי הנתונים שאספנו אז, 82 פינויים והריסות בוצעו תחת אחריותם של אלופי הפיקוד פוקס ובלוט, ארבעה נוספים בהוראת בג"ץ ושניים תחת סמכותו של סמוטריץ'. אלא כשבאים לבחון השנה אצל מי מונחת האחריות הישירה לאירועים הללו, הדבר הפך למורכב הרבה יותר בנסיבות מצערות.
במשך שלוש שנים נאבק סמוטריץ' מול השר גלנט - ובהמשך מול היועמ"שים השונים, והצליח להעביר לידיו באופן חסר תקדים סמכויות אכיפה רבות ביו"ש. הדבר הוביל לכך שבתים בהתיישבות שחלפו שלושה חודשים לבנייתם, עברו מסמכות האלוף לאחריותו הישירה. כך הצליח השר באופן ראוי לשבח למנוע עשרות פינויים והריסות בהתיישבות והחזיר במעט את השפיות למנהל האזרחי.
אלא שאחרי הביקורת הקשה שספג כאשר החליט לאשר את ההרס בצור משגבי, החליט השר במשרד הביטחון לבצע מהלך רוחבי תמוה ומקומם בניסיון להסיר את האחריות ממנו. את חלק מהסמכויות שקנה בעמל ויזע, החליט להעביר בחזרה לאלוף פיקוד המרכז - כך שבלוט יוכל לראשונה להורות ללא הגבלה על הרס של נקודות התיישבות ותיקות. לפחות שלושה מסעות הרס בוצעו בהוראת האלוף מאז העברת הסמכויות הללו, במקומות שהיו נתונים עד אז באופן מובהק תחת סמכות השר.
כמו תמיד, גם המהלך הזה חלף מתחת לרדאר ובלי הצבעה מיוחדת באמצעות שינוי סעיף קטן ולקוני. לסעיף שהקנה לאלוף הפיקוד את היכולת לבצע הרס במקרים חריגים בעלי סיכון ביטחוני מובהק, נוספה פרשנות קטנה. לא רק מקומות שמהווים בעצמם סיכון ביטחוני ומייצאים טרור שכאלו כמעט ואינם קיימים, אלא גם מקומות שנשקף בהם לדעת האלוף סיכון לתושבים. אלו מקומות אתם תוהים? ובכן, למעשה כל מקום שהאלוף יחליט.
הדרך להגדרת מקום כ"מסוכן" פשוטה וקלה. האלוף מחליט כי גבעה או חווה כלשהי אינה לטעמו ומגדיר אותה כ"מאחז לא חוקי" בניגוד לכאלו ש"מיועדות להסדרה". באותו רגע נשללים מהם מרכיבי הביטחון וחיילי ההגמ"ר, והמקום הופך בן רגע ל"בעל סכנה ביטחונית" על פי ההגדרה הצבאית. מכאן כבר נסללת הדרך לפינוי מהיר. באופן תיאורטי, יכול מחר האלוף לבצע מהלך דומה בכל אחד מישובי ההתיישבות הצעירה שטרם הוסדרו לחלוטין. משיקוליו שלו, לכל הפחות ניאות סמוטריץ' לבקשת האלוף, ונכון לרגע כתיבת שורות אלו נמצאים תחת סכנת הרס מיידית שורה ארוכה של נקודות התיישבות שעד לפני חודשים בודדים יכלו לנשום לרווחה.
***
כאן אנו חוזרים לתחילת הטור. אף אחד מאיתנו לא חושב לרגע ש"סמוטריץ' חבר לשמאל" או שהאלוף בלוט שונא את ההתיישבות כמו קודמו. ממש לא. שניהם קידמו ומקדמים מהלכים מבורכים רבים, חלקם כאלו שישפיעו דורות קדימה. ועם כל זה, יחד עם הפרגונים על הדברים הטובים חובה לבקר ולהציף גם את האירועים הפחות נעימים שהתרחשו בעת משמרתם ולקרוא להם לבצע תיקון. קטונתי מלנסות להסביר מדוע בחרו לעשות זאת ומה עובר בראשם כאשר הם מורים על ביצוע הרס, אולם על חשיבותם הקריטית של נקודות ההתיישבות שמפונות באופן תדיר כתבתי כאן לא פעם ולא פעמיים.
למרות השינויים המשמעותיים שביצעה הממשלה הנוכחית וההסדרה המאסיבית של עשרות ישובים, אזורים רבים מדי עדיין נותרו מחוץ למשחק. 55 אחוזים מיהודה, שומרון ובנימין מוגדרים כשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית (ועל כך נרחיב בטור אחר בעז"ה), שטחים נרחבים אחרים מוגדרים באיוולת כ"קרקע פרטית פלסטינית" שמדינת ישראל נמנעת מלהתיישב בה ומעוזים אסטרטגים נתונים בידי האויב. יחד עם תנופת ההתיישבות באזורים האחרים, ממשלת הימין פשוט לא יכולה לוותר על היאחזות באותם חבלי הארץ. לא רק בשביל להבטיח שליטה איתנה בכל יהודה ושומרון, אפילו בשביל לשמור על הקיים. על הישובים, על צירי התנועה שנחנקים בבנייה ערבית ועל אוצרות הטבע והמורשת.
אם בממשלה סבורים שלהתיישב בשטחים הללו באופן רשמי ובגאון זו משימה קשה מדי כעת, לכל הפחות אל תפריעו ליוזמות האזרחיות שגואלות בצורה מפעימה עוד הר ועוד הר. תאמינו לי, הם לא צריכים יותר מזה כדי לשנות פה את ההיסטוריה.
בתפילה ותקווה שגרף הנתונים בשנה הבאה יכלול רק יישובים חדשים שהוקמו, כפרים שעזבו ודונמים ששבו לבעלות יהודית. זה לגמרי אפשרי.