החזרתו של החטוף האחרון, החלל רני גואילי הי"ד, מתוך נס מופלא שבו כל החטופים הוחזרו בלי ששוחרר ולו מחבל נוח'בה אחד שהשתתף בטבח שמחת תורה והמלחמה, והמציאות שלא היכרנו מזה תריסר שנים, שבה אין שום חטוף או שבוי ישראלי, חי או מת, ברצועת עזה, החזירה לדיון הציבורי את דו"ח ועדת שמגר בנושא החטופים.
תזכורת למי ששכח: ביולי 2008, שנתיים אחרי חטיפות החיילים גלעד שליט בידי החמאס לרצועה, ואלדד רגב ואהוד גולדווסר בידי חיזבאללה ללבנון - חטיפה שפתחה את מלחמת לבנון השניה - מינה שר הביטחון אהוד ברק ועדה שהתבקשה לקבוע עקרונות נוקשים לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, חטופים ונעדרים. בראשות הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר ז"ל. סמוך להקמת הוועדה, ב-16 ביולי 2008, בוצעה עסקת החילופים בין ישראל לחיזבאללה, שכללה את שיחרור המחבל הרוצח סמיר קונטאר - רוצח בני משפחת הרן בנהריה ברצח המזעזע ב-22 באפריל 1979 - ארבעה מחבלים נוספים וכמאתיים גופות של מחבלי חיזבאללה שנקברו ארעית בישראל. בנוסף, כמחווה לרשות הפלשתינית, השד יודע למה, שוחררו עוד חמישה מחבלים פלשתינים.
הוועדה הוקמה לאחר ביקורת שנמתחה בציבור בישראל על עסקאות חילופי שבויים שביצעה מדינת ישראל בעבר, ביניהן עסקת ג'יבריל מ-1985, העסקה בשנת 2004 שבה הוחזרו גופותיהם של עדי אביטן, עומר סואעד ובני אברהם ה' יקום דמם והאזרח אל"מ (מיל') אלחנן טננבוים, תמורת 400 מחבלים פלשתינים ועוד 36 נוספים, בהם מוסטפא דיראני ועבד אל-כרים עובייד.
עם הקמת הוועדה, נקבע מראש כי היא לא תפרסם את המלצותיה עד לאחר שחרורו של גלעד שליט משבי החמאס. ב-4 בינואר 2012, לאחר שיחרורו של שליט, הגישה הוועדה לשר הביטחון ברק את המלצותיה.
אלא שמסקנותיה סווגו בסיווג 'סודי ביותר' והדו"ח לא פורסם במלואו בציבור. למרות זאת, חלק מהמסקנות נחשפו בתקשורת, ללא אישור מצד גורמי הוועדה או גורמים מדיניים. בין ההמלצות שהודלפו לתקשורת: יש לשמור ביתר שאת על סודיות המשא ומתן. הטיפול בפדיון חטופים ושבויים יועבר ממשרד ראש הממשלה ושליחיו המיוחדים, לאחריות שר הביטחון, והוא או מי מטעמו יעמדו בקשר עם משפחות השבויים ויהיו אחראים על ניהול המשא ומתן תוך יידוע הממשלה. במקרה של הגעה להסכמות עם הצד החוטף, תועבר ההחלטה לבצע חילופי שבויים לידי הממשלה.
לגבי המחירים נקבע על פי ההדלפות: שחרור חייל חטוף תמורת מספר אסירים בודד, ושחרור גופה (או אסיר בודד) עבור גופה.
עוד נקבע הצורך להביא לניתוק בין משפחות השבוי לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית, על מנת למנוע לחץ בלתי ראוי.
הוועדה קבעה גם ארבע מדרגות למחויבות המדינה לאזרחיה, בסדר יורד של חשיבות: חייל שנשבה בפעילות מבצעית, ישראלי שנפל בשבי עקב פעילות טרור, אזרח ישראלי שחצה בטעות את הגבול ונפל בשבי, אזרח שחצה את הגבול ביודעין ומרצונו.
בעולם אידיאלי, אלו היו מסקנות מעולות. היתה איתן רק בעיה אחת: הן לא היו מציאותיות. לכן גם הדו"ח הזה לא אומץ עד היום, כי המציאות היתה חזקה יותר מהדו"ח. במצב שבו עשרות ישראלים, אזרחים וחיילים, מבוגרים וילדים, היו בשבי החמאס, שום אות כתובה בדו"ח לא יכלה להתגבר על תחושות היאוש של הציבור, ועל הלחצים שהופעלו על ההנהגה לגבי הדרכים לשיחרור החטופים.
קשה להאמין שגם עכשיו, אם הדו"ח יאומץ במלואו על ידי הממשלה, הוא ייושם במקרה של חטיפות נוספות ר"ל. גם בעתיד הלחצים הכבדים של הציבור, מונעים על ידי המשפחות, ידחקו לפח האשפה את כל מסקנות הדו"ח.
לחדש את 'נוהל חניבעל'
אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי שלא ניקלע שוב ושוב לעיסקאות חדשות לשיחרור חטופים, שרק יהיו בסיס לחטיפות הבאות?
לעניות דעתי - יש שני דברים שיכולים למנוע את העיסקאות הבאות. הראשון - שלא יהיו חטופים. כן, פשוט כך. זה נשמע כבדיחה, אבל אני מתכוון בשיא הרצינות. בדיוק לשם כך הומצא לפני 40 שנה 'נוהל חניבעל'. כבר בשנת 1982, כשמחבלי פתח' הצליחו לקחת בשבי שמונת חיילי הנח"ל בלבנון, הונהגה בצה"ל הוראה בעל פה לפיה יש לעשות הכל כדי למנוע נפילה בשבי של חיילים. הבעיה היתה שהדעות לגבי משמעות ההוראה היו חלוקות: האם הכוונה לפגוע בחטופים במהלך ניסיון מניעת השבי?
בעקבות שביית יוסף פינק ורחמים אלשיך בשנת 1986, וככל הנראה בשל החשש מעסקת חילופי שבויים נוספת בדומה לעסקת ג'יבריל, הועלה הנוהל על הכתב. הסעיף המקורי שנוסף ב-1986 עסק בהוראות פתיחה באש למקרה של חטיפת חייל, ולפיו יש לפעול בכל דרך אפשרית לשם סיכול החטיפה, כולל סיכון החטופים במהלך הירי לעבר רכב החוטפים. הנוהל קבע במפורש ש"אם לא עצר הרכב או החוטפים, יש לירות לעברם ירי נשק קל בבודדת, במכוון, על מנת לפגוע בחוטפים גם אם המשמעות פגיעה בחיילינו". סעיף זה לווה בהערת כוכבית שהדגישה: בכל מקרה ייעשה הכל על מנת לעצור הרכב ולא לאפשר בריחתו.
אלא שנוהל כתוב לחוד ומציאות לחוד. לאורך השנים שונתה הפקודה מספר פעמים, בעקבות ביקורת שהושמעה על ההיתר לסכן חיי החטופים. כך למשל הושמט המשפט "גם במחיר של פגיעה או פציעה של חיילינו". עוד נקבע כי יש לירות רק בגלגלי הרכב החטוף בלי לסכן את חיי החטוף.
בינואר 2017, אחרי סדרת תיקונים של הנוהל, פורסם כי הנוהל הוחלף בפקודה חדשה ששמה נותר חסוי.
ככל שהדבר יישמע אכזרי, ומנקודת מבט של הורים לחיילים זה בוודאי נשמע אכזרי: בראיה לאומית, הרוגים הם בעיה פחות קשה מחטופים. בראיה פרטית, חטופים משמרים את התקווה לשיחרורם וחזרתם לחיק המשפחה, מה שאין אצל חללים. בראיה מדינתית, חטופים הופכים לבעיה אסטרטגית, ויוכיחו כל עיסקאות שיחרור החטופים שהביאו תמיד לשיחרור מחבלים שרק גרמו ליותר הרוגים. כולם זוכרים את שמו של גלעד שליט. יענה כל אחד מיד, בלי לבדוק, מה שמות שני חבריו לטנק שנהרגו באותה תקרית?
בברירה האכזרית והנוראית, באמת אכזרית, בעיקר מול אוייבים צמאי דם חסרי כל צלם אנוש ונטולי שמץ של מוסר, להורים של חיילים יש את הזכות המלאה להפגין ולצעוק ולדרוש שבניהם יחזרו בשלום. מנהיגים חייבים לקבל החלטות מנקודת מבט רחבה יותר.
מעצרים לצורך 'קלפי מיקוח' הם מהלך מוסרי
המהלך ההכרחי השני - לעצור קלפי מיקוח, בלי הפרעה של בית המשפט.
גם כאן אנו בעלי ניסיון עשיר. בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, שלושה ימים אחרי חטיפת גלעד שליט, עצר צה"ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי המועצה המחוקקת הפלשתינית ו-8 שרים בממשלה הפלשתינית, בהם מוחמד אבו טיר, מבכירי חמאס ביו"ש, שכונה 'השייח' האדום' בגלל זקנו שהיה מרוח תמיד בחינה כתומה. אבו טיר כיהן בזמן מעצרו כחבר פרלמנט מטעם חמאס בממשלת רמאללה. עצור נוסף היה שר האוצר מטעם החמאס עומר עבד א-ראזק (ברשות הפלשתינית כיהנה אז 'ממשלת אחדות' של הפתח' והחמאס). בחמאס טענו שהמעצרים בוצעו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור.
ב-12 בספטמבר הורה בית המשפט הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור, ועירערה על הפסיקה. עירעורה התקבל.
כעבור 4 שנים, ב-20 במאי 2010, כשגלעד שליט עוד נמק בשבי החמאס, שוחרר מחמוד אבו טיר מכלא נפחא בדרום. במטה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט הגיבו אז בזעם על השיחרור, וראש מטה המאבק שמשון ליבמן אמר: "אנחנו מבינים שוב, שאנחנו שחקנים בתיאטרון האבסורד של מדינת ישראל. מה שקורה היום הוא לא רק טירוף מערכות או חוסר מנהיגות וזלזול בברית שבין המדינה לבניה, אלא טירוף ערכים".
כדי למנוע שוב טירוף ערכים שכזה, כדי לשמור על הערך של שיחרור חטופים אם חלילה זה יקרה, חייבים לקבוע כבר עכשיו כנוהל של קבע, שמעצר פעילי טרור כ'קלפי מיקוח' לשם שיחרור חטופים, הוא מהלך מוסרי ומוצדק, שאינו שפיט באופן מוחלט וחד משמעי.
(הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')