סוד ההידור: הדרך לרכישה נכונה של תפילין ומזוזות

קנה אדם פרשיות שנכתבו על ידי סופר ירא שמיים ועברו בדיקה כראוי, ואחר שנים פתחם והתברר שיש בהם פסול, לדעת רבים, כיוון שעשה את המוטל עליו בבדיקת התפילין שקנה, הרי הוא נחשב כמי שקיים את מצוותו

ממי ראוי לקנות תפילין ומזוזות

צריך לקנות תפילין ומזוזות מסופר ירא שמיים שבקיא בהלכות סת"ם, שניתן לסמוך על אמינות עדותו שהתפילין או המזוזות שהוא מוכר כשרות. אבל הקונה אותן מאדם שאינו מוכר, מסתכן בכך שהן פסולות, ושום בדיקה דקדקנית לא תוכל לגלות זאת. יראת השמיים נבחנת בראש ובראשונה בישרות ובאמינות שבין אדם לחברו, ובנכונות לוותר על ממון ובלבד שלא להיכשל ולהכשיל באיסור גזל או שקר.

בנוסף לכך, הידור מצווה לקנות תפילין מסופר צדיק, שמהדר במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, קובע עיתים לתורה ומקפיד להתפלל במניין, משלם מיסים כחוק ומקיים את מצוות יישוב הארץ. אם גם היה מהחיילים שחירפו נפשם על הגנת העם והארץ, מעלתו גדולה במיוחד. כיוון שאורך הזקן והלבוש החיצוני אינם יכולים להעיד על אמינות המוכר, מי שאינו מכיר באופן אישי סופר או סוחר ירא שמיים, מוטב שיפנה לרב שהוא מכיר כדי שייעץ לו היכן לקנות תפילין ומזוזות.

דוגמאות לצורך באמינות גבוהה

אם הסופר שכח לכוון לפני כתיבת התפילין או המזוזה שהוא כותבן לשם מצוות תפילין או לשם מצוות מזוזה, או ששכח לכוון לכתוב את השמות לשם קדושת השם - הפרשיות פסולות. מכיוון שדבר זה לא ניכר בבדיקה, רק אם הסופר ירא שמיים הוא יגנוז את הפרשיות הפסולות. אך אם אינו ירא שמיים ואינו מקפיד בענייני ממון שבין אדם לחברו, ימכור את הפרשיות כאילו הן כשרות.

כמו כן, אם התברר שהסופר השמיט אות אחת או כתבה שלא כצורתה, אין דרך לתקן את הטעות בתפילין ובמזוזות, משום "שלא כסדרן". שנאמר: "והיו הדברים האלה" (דברים ו, ו), "והיו - בהוויתן יהו". כלומר, חובה לכתוב את התפילין והמזוזות כסדר שכתובות בתורה, ואין אפשרות להשלים או לתקן אות שנשמטה (שולחן ערוך אורח חיים לב, כג). אם הסופר אינו ישר, כדי שלא להפסיד את הפרשיות שטרח עליהן שעות רבות, הוא עלול לתקן את הטעות באיסור, ואין אפשרות למגיהים לדעת שנעשה בהן תיקון שפוסל אותן.

כמו כן אם הסופר אינו יודע את ההלכה כראוי, הוא עלול לפסול את ספר התורה, התפילין או המזוזות בדרך של "חק תוכות", בלא לדעת שפסלן. דוגמה ל"חק תוכות" אדם שטעה וכתב ו במקום י, אסור להסיר חלק מרגל ה־ו כדי לעשותה י, כי בכך הוא מכשיר את האות על ידי חקיקה כלומר מחיקה. אלא עליו למחוק את כל ה־ו ולחזור ולכתוב י (שולחן ערוך אורח חיים לב, יז-יח).

הידור מצווה וכמה נכון לשלם בעבורו

מצווה להדר במצוות, שנאמר: "זה א-לי ואנוהו" (שמות טו, ב) - "התנאה לפניו במצוות" (שבת קלג, ב). וכן מצינו שקיבל ה' את מנחתו של הבל שהביא קורבן מבכורות צאנו ומחלביהן, ואילו את קורבנו של קין, שקימץ והביא מפירות האדמה הפשוטים, לא קיבל (בראשית ד, ג-ה; רמב"ם איסורי מזבח ז, י-יא).

אמרו חכמים שמצוות ההידור שיוסיף עד שליש ממחיר המצווה (בבא קמא ט, א). לדוגמה, אם תפילין כשרות מעור בהמה גסה, שמחזיקות מעמד זמן רב, עולות כ־2,000 שקלים, אזי מצוות ההידור להוסיף עד שליש ולקנות תפילין יותר מהודרות ב־2,666 שקלים (רא"ש, שולחן ערוך אורח חיים תרנו, א, ורוב האחרונים). ויש מחמירים וסוברים שהשליש הוא מ"לבר", היינו שהתוספת תהיה שליש מהמחיר הכולל, ואזי ההידור הוא לקנות ב־3,000 שקלים (ר"ח, יש"ש ועוד). אם ירצה להדר במצווה ולהוסיף יותר משליש, כדי לקנות תפילין מהודרות יותר, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. ובתנאי שתוספת ההידור לא תהיה על חשבון מצוות אחרות שקודמות בחשיבותן, וקל וחומר אינה על חשבון תשלום חובותיו וסיפוק צורכי ביתו הבסיסיים.

דין עני ועשיר בהידור מצווה

מצוות ההידור עד שליש שייכת לאדם רגיל, אבל מי שמצבו דחוק, אין עליו מצווה להוסיף שליש (יש"ש, מ"א, משנה ברורה תרנו, ו). מנגד, מי שזכה לעשירות, ראוי שיהדר ויוסיף יותר משליש. במיוחד מי שרגיל להדר בקניית בגדים ורהיטים במחיר גבוה בהרבה ממחיר הבגדים והרהיטים הרגילים, שמצווה עליו להוסיף ולהדר במצוות לפחות כפי שהוא מוסיף בצורכי חול.

מהם ההידורים?

בכלל ההידור שיהיו התפילין והרצועות יפות, ואף להדר שיהיה התיק שבו מניחים את התפילין נאה, ולהחליפו כשיתבלה (ספר חסידים קכט). כמו כן בכלל ההידור לצאת ידי שיטות המחמירים אף שלא נפסקו להלכה (פרי מגדים משבצות זהב תרנו, א; אבני נזר אורח חיים תפד; ביאור הלכה תנו, א, "אם קנה").

ראוי לדעת שיש מיצרני התפילין שמתהדרים ברשימות ארוכות של דקדוקים והידורים, אך קשה להתרשם מהן, מפני שרוב הפרטים המובאים בהן מצויים ברוב התפילין, וחלקם נוגעים לחששות רחוקים. ולעיתים יש בהם דקדוקים שהם הידורים לפי שיטה אחת ובעייתיים לשיטות אחרות, כגון "חרוצות". לפיכך, נכון למי שאינו בקיא בפרטי ההידורים, לקנות מסופר או סוחר שמוכר כאמין וירא שמיים, שינחה אותו בבחירת ההידורים.

בדיקת תפילין

תפילין שהוחזקו בכשרות, היינו שנבדקו כראוי בעת הכנתן, אין צריך יותר לבודקן לעולם, וכל זמן שלא ניזוקו הרי הן בחזקת כשרות ומניחים אותן בברכה. זאת בתנאי שמניחים את התפילין באופן שוטף. אבל אם מניחים אותן לפרקים, צריך לבודקן פעמיים בשבע שנים. כך כתבו הראשונים וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים לט, י). יתר על כן, יש בבדיקת התפילין שלא לצורך ביזיון לתפילין, וכפי שכתבו התוספות (עירובין צז, א, "הלוקח").

אומנם לדעת הרבה אחרונים, נכון לכתחילה לבדוק את התפילין פעמיים בשבע שנים, כמו שאמרו חכמים לגבי מזוזות. מפני שייתכן שהתקלקלו מחמת הזיעה (משנה ברורה לט, כו). ויש שכתבו שמידת חסידות לבדוק את התפילין כל שנה בחודש אלול (מטה אפרים תקפא, י; קיצור שולחן ערוך קכח, ג). אולם דבריהם נאמרו לגבי תפילין מעור בהמה דקה, אך כיום, שכמעט כולם מניחים תפילין מעור בהמה גסה, התפילין הרבה יותר מוגנות, והחשש שנפסלו התבטל.

למעשה, נוהגים שלא לבדוק תפילין כל זמן שלא אירע להם דבר מיוחד שעלול לפוסלם. וכן הורה הרב אורבך (הליכות שלמה תפילה ד, לו). וכן הדין לגבי מזוזה שאטמו אותה בניילון, שאין חשש שתיפסל ואין צריך לבודקה פעמיים בשבע שנים.

מי שמשאיר את התפילין במכונית בחום גבוה

מי שרגיל להניח את התפילין שלו במכונית, ופעמים שהן נמצאות בחום גבוה מאוד, נכון לבודקן פעמיים בשבע שנים. אך אין בזה חובה, שכן על פי עדותם של בודקי תפילין, גם אחר שתפילין מעור בהמה גסה היו בחום כזה, נדיר מאוד שנמצא בהן פסול. אם בעקבות החום או מחמת שנרטבו נפתחו התפירות, צריך לבודקן מיד.

מי שלאחר שנים התברר שהתפילין שלו פסולות

קנה אדם פרשיות שנכתבו על ידי סופר ירא שמיים ועברו בדיקה כראוי, ואחרי שנים פתחם והתברר שיש בהם פסול, לדעת רבים, כיוון שעשה את המוטל עליו בבדיקת התפילין שקנה, הרי הוא נחשב כמי שקיים את מצוותו. מעין מה שאמרו חכמים (קידושין סו, ב) לגבי כהן שעבד בבית המקדש והתברר שהוא בן גרושה שפסול לכהונה, שאומנם מכאן ואילך כל קורבן שיקריב פסול, אולם הקורבנות שהקריב עד אז לישראלים כשרים, והם אינם צריכים לחזור ולהקריבם (דעת קדושים לט, ט; פרי השדה ג, קיז; שערים מצוינים בהלכה י, ג; ציץ אליעזר כב, א, וכעין זה ברב פעלים אורח חיים ד, ב. ושלא כיביע אומר חלק ז, אורח חיים ה).

בעיות מצערות בבדיקות

ראוי לציין בצער שלעיתים כאשר נותנים את התפילין לבדיקה, למרות שהתפילין במצב טוב, הבודק מחפש בהן פגמים ומוצא. וזאת כדי לגרום לבעל התפילין לקנות אצלו פרשיות חדשות ולשלם לו על חידוש התפילין. אומנם הוא נזהר בלשונו ומדגיש שלא ברור אם הפגמים שמצא פוסלים, אבל מסביר שכדי לצאת מספק עדיף להחליף את הפרשיות ולחדש את הבתים. לעיתים מדובר בבודק מחוג מסוים שרואה בעין רעה חוגים אחרים, ולכן ליבו מטה אותו למצוא בפרשיות ובתפילין של סופרים ויצרנים מחוגים אחרים בעיות. אך אם בעל התפילין היה פונה לבודק מבני חוגו של הסופר או היצרן, היה מוצא שהתפילין כשרות ונאות.

הסיבה שניתן למצוא פגמים גם בפרשיות כשרות היא מפני שהכתיבה נעשית ביד, וממילא טבעי שהאותיות אינן אחידות, ויש הבדלים בין הסופרים, ולכן כאשר רוצים, פעמים רבות ניתן למצוא איזה אות שנכתבה מעט שונה ולהטיל בה ספק מסוים. בנוסף לכך, במשך השנים הנטייה להדר ולהחמיר גברה, וככל שנתפשט הדפוס בעולם, כך צורת האות נקבעה בתקנים גבוהים יותר, ומה שבעבר נחשב כמהודר נחשב עתה ככשר בלבד, ומה שהיה נחשב בעבר כשר נחשב עתה ככשר בדיעבד. גם פרשיות שנכתבו לפני כארבעים שנה על ידי סופרים יראי שמיים, ונחשבו אז כמהודרות, יהיו מגיהים שכיום יטילו פקפוק בכשרותן. במסגרת זו, קל לבודק שאינו חפץ בטובת הפרשיות למצוא בהן פגמים למרות שנכתבו על ידי טובי הסופרים. אולם הזהירו חכמים שלא להוציא לעז על הראשונים, והמפקפקים בצורת האותיות של סופרים יראי שמיים מהדורות הקודמים - חוטאים.

לפיכך, כאשר יש צורך לבדוק את התפילין, יש לבודקן אצל מגיה ירא שמיים ועדיף שיהיה מבני חוגו של הסופר, ולא אצל אנשים שמתנדבים להגיה בחינם את התפילין.