אחרי שבעבר הציע לבטל את נוסחאות התפילה השונות ולייצר יהדות "אחידה", שב אביגדור ליברמן ומגיש הצעת חוק חדשה המבקשת לתקן את חוק הרבנות הראשית לישראל, כך שמעתה יכהן רק רב ראשי אחד ברבנות הראשית לישראל ובכל עיר ועיר.
ליברמן טוען בדברי ההסבר כי הכפילות הקיימת כיום במשרת הרב הראשי היא מיותרת ומבטאת תפיסת עולם מיושנת. "כפילות זו מיותרת ומבטאת תפיסות עולם אנכרוניסטיות של ייצוג נפרד ל'אשכנזים' ול'ספרדים'", אמר.
רק לפני חודש הוסיף: "פעם לא היה מניין של אשכנזים ומניין של ספרדים… תמיד היה מניין כלל ישראל. היום יש מניין אשכנזי, ספרדי, תימני, חב"ד. כל זה צריך לבטל. המדינה צריכה להחליט מה חשוב לה".
הצעת החוק הנוכחית זהה להצעה שהגיש בעבר, ודומה בעיקרה להצעה שהגיש ח"כ אלעזר שטרן בכנסת ה־23.
ההיסטוריה של ליברמן מלמדת כי לא הדאגה לעולם הרבנות ושירותי הדת עומדת בראש מעייניו. איך יודעים? קודם כל, משום שהוא מגיש בפעם השנייה חוק שאין לו אפילו אלפית סיכוי בממשלה הנוכחית. כלומר, לא תוצאה הוא מבקש - אלא התרסה.
שנית, משום שאין מי שהתבטא בגזענות מכלילה כלפי ציבור שומר תורה כפי שהתבטא ליברמן במרץ 2021: "את החרדים יחד עם ביבי על מריצה אחת למזבלה טובה".
שלישית, משום שהליברל הגדול בוחר פעם אחר פעם להתעסק בדת - במקום לעסוק בביטחון.
אבל אמרו חכמינו "מכל מלמדיי השכלתי". לכן נכון להתייחס לרעיון - לא למציע.
וכאן האמת מורכבת יותר.
כמי שמכיר את מערכת הרבנות הראשית לישראל מבפנים זה שני עשורים, וכן את רבנויות הערים, המציאות מוכיחה כי אין שני מלכים משמשים בכתר אחד.
נכון, נעשים מאמצים כבירים לשלב זרועות ולשתף פעולה, אך מלבד יוצאי דופן בודדים, הרבנים אינם מלאכים, וכפל התפקידים יוצר מטבע הדברים חילוקי דעות שנגררים לא אחת למאבקים של ממש המתפרסמים לא פעם גם בכותרות התקשורת הארצית.
מאבקים אלו מקשים על כל אחד מהרבנים לתפקד, גורמים לחילול שם שמים ובעיקר מונעים מהציבור לקבל את שירותי הדת להם הוא זקוק.
ובמקביל - בערים רבות כלל לא מונו רבנים. תושבים שלמים זקוקים להנהגה רוחנית ולכתובת. מכאן הקריאה הפשוטה למשרד לשירותי דת: קודם תמנו רב אחד היכן שאין - אחר כך נדון אם צריך שניים היכן שיש.
אך בניגוד גמור להסבר של ליברמן, אסור להסכים לנוסח אחיד או למנהגים אחידים. מנהג ישראל תורה הוא, ועל כל קהילה לדבוק במסורת אבותיה. וחזקה על כל רב בדורנו, בעידן של תוכן רוחני עשיר מאי-פעם, שיידע להכיר ולתת מקום למנהגיה של כל עדה וקהילה.
ייתכן שיש מקום לבחון מחדש את מבנה המערכת, אך לא כדי לטשטש מסורות, אלא כדי לייעל שירות, לחזק הנהגה, ולמנוע חיכוכים מיותרים, מבלי לפגוע בריבוי הגוונים שהוא חלק מיופיה של היהדות בישראל.
הכותב הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'בקהילה'