בסופו של השבוע שעבר עלינו, אני רואה בעיני רוחי את ישעיהו הנביא עומד לפני החורבן מול הקנאים, בעלי השררה, שהיו דוסים על חלל וימין מלא, מלא, ואומר להם: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע".
ואת הסוף הרי כולם יודעים. אבל עבורנו חורבן הוא לא אופציה. אחרי 120 הקב"ה לא ישאל אותנו אם יישרנו קו עם האלימות הממוסדת שמפעילה נגדנו מפלגת "הציונות הדתית", כולל איומים בפיצוץ כנס באילת אם תופיע שם נעה מבורך היקרה, הערכית, הישרה והחכמה שלנו, והפרסומים המוטים, המתוזמרים והמגמתיים של "עולם קטן" ושל ערוץ 14, זרועות הפרוקסי שבבעלות אותו איש עסקים חרדי, המחזיק את קרן עולם התורה המממנת את ההשתמטות והסרבנות, והמהנדסות תודעה פוסט ציונית וחרדית במסווה של ציונות דתית.
הקב"ה ישאל אותנו, כדברי הנביא, אם עשינו משפט, ואהבנו חסד, והצנענו לכת. ומעידה אני עליי שמים וארץ, שאלה שלוש התכונות המשותפות לכל חברותיי הנדירות בצוות המוביל של "שותפות לשירות", צוות שזכות עצומה היא לי להיות חלק ממנו, צוות מגוון, שמאחד את החברה הדתית לאומית על כל גווניה סביב מטרה משותפת וערכית אחת, ביטחון ישראל, וזאת בשם אהבת התורה, העם והארץ.
זהו המסר האחד והיחיד שאיתו אנחנו הולכות כבר שנה וחצי, בעקביות, במקצועיות ובאחדות מופלאה, למרות הבדלי הגישות בינינו. לאורך כל הדרך נמנענו מכל דיון פוליטי אחר בתוך הקבוצה. היא הוקמה כדי לעסוק אך ורק בגיוס. שמרנו עליה מכל משמר ככזאת, ושמרנו על דעתנו נקייה. וכעת מוטח בנו הרפש, ואיזה רפש, אבל לא נתלכלך בו.
ראשית, כי לא זו דרכנו, ולא נחרוג ממנה בגלל המלעיזים, לא נרד לקרבות בתוך הבוץ שלהם. ושנית, כי אנו מבינות היטב מדוע הכול התפוצץ השבוע, ושהמטרה היא לייצר מסך עשן שיסתיר את ההתרחשות האמיתית ויכשיר אליה את הדעות. סמוטריץ' ונתניהו מבינים היטב שהם הגיעו לישורת האחרונה בהכשרת חוק ההשתמטות, בעת שבה כל הטיעונים השקריים בעד החוק המסוכן כבר הופרכו.
הם דיברו על הסכמות והבנות היסטוריות עם ההנהגה החרדית, ואז באו דברי חברי הכנסת החרדים והרבנים בכל מקום, ועל כולנה עלו ההקלטות הידועות, שהוכיחו שהכול אחיזת עיניים, ומה שהיה הוא שיהיה. הם דיברו על 23,000 חיילים, אבל המתמטיקה הפשוטה הראתה שמדובר על עד 3,600 חיילים בשנה, ללא דרישה ללוחמים, בעת שצה"ל זקוק לתוספת קבועה ודחופה של 12,000, רובם לוחמים, והרמטכ"ל זועק על פגיעה מיידית וחמורה של הסד"כ החסר בכשירות ובמוכנות הצבא. במקביל פרסם אכ"א שלמרות כל לחץ הנגד הממסדי, יתגייסו השנה לפחות 3,300 חיילים מהמגזר החרדי, בעקבות שליחת הצווים האישיים, הפעלת הסנקציות ופתיחת המסלולים המותאמים.
נתון זה תומך בעמדת המתנגדים לחוק, שלפיה שינוי לא יגיע מחקיקת דיל המיועדת לשמר להנהגה את מוקדי הכוח והתקציבים, אלא מתקשורת ישירה של המדינה עם הפרט החרדי, כאזרח שווה זכויות וחובות. אז איזו הצדקה נשארה לחוק שיפטור מאות אלפים משירות, לדורות, ויסכן את ביטחוננו? מה עושים כשזה נעשה שקוף מדי שמוכרים את ביטחון ישראל בנזיד עדשים? מוציאים את המתנגדים מחוץ למחנה הלגיטימי, מסמנים אותם כאויב, כשמאל רדיקלי, כמנהיגי מחאה וכמפילי ממשלה. ואז כל הכלים כשרים. ואז כל מה שהן אומרות חסר משמעות.
ואז נתעורר לחוק שנרקח במחשכים עם החרדים. אז בואו נחזיר את הזרקור לשם, כי לא ניתן לעוולה הזאת לעבור. ביום שאחרי, בעזרת ה', נתפנה לעסוק בניקוי האורוות במגזר, בתרבות ההשתקה, ההחרמה והאלימות שפשתה בציבור הנפלא הזה, ומאיימת לאכול כחומצה את כל הטוב והיפה שבו.
ובינתיים נישא עיניים לאורו של הרא"ה הגדול, שעל תורתו גדלנו. הרב ראה במדינת ישראל את יסוד כסא ה' בעולם, והיה זועק זעקה גדולה ומרה על קודחי החורים בספינת קיומה, על הטהרנים הקנאים משולי הציונות הדתית, שמאיימים להחריב את המפעל הציוני. מילותיו מאירות את דרכנו, ובהן נדבק: “… על כן, הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה …" (הראי"ה קוק, ערפלי טוהר, קובץ ב', צט).
ד"ר שירה אמסילי היא חברת הצוות המנהל של "שותפות לשירות".