מי שחשב שהחסימה של אהרן ברק השבוע הייתה אירוע נקודתי, קיבל ביום רביעי את מנת המציאות שלו ישר לפנים, ועוד יקבל מנה גדושה יותר ביום ראשון הקרוב.
התעוררנו לחסימות כבישים אלימות של הרפתנים ופריצה שלהם למשרד האוצר. למה? לא בגלל "זכויות אדם" ולא בגלל "דמוקרטיה", אלא בגלל שסמוטריץ' העז לגעת להם בקרטל החלב המוגן והיקר. וביום ראשון הקרוב? ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל כבר הוציאה את הכרזות: הם מתכננים שיתוק טוטאלי של התנועה מכביש החוף ועד נתיבי איילון.
ברוכים הבאים ל"פרשת שדה תימן ב'". אנחנו כבר לא מדברים על מחאה; אנחנו חיים במדינה באנרכיה מוחלטת.
מדינת "מותר הכל"
בחסות הכאוס המשפטי והרפיסות השלטונית, נוצרו בישראל כללי משחק חדשים. במדינה האנרכית שנוצרה כאן, רשימת "המותר" התרחבה לממדים מפלצתיים:
מותר לחסום איזה כביש שבא לך - בין אם אתה אנרכיסט מקפלן, רפתן שרוצה לשמור על מחיר החלב, או לאומן ערבי.
מותר לחסום איזה אישיות שבא לך - היום זה אהרן ברק, מחר זה ח"כ רוטמן, ומחרתיים זה הקצין הבכיר שגר לידך.
מותר לפרוץ לבסיסים צבאיים - ראינו את זה בשדה תימן, כשאזרחים החליטו שהם החוק.
מותר לפרוץ למשרדי ממשלה - בשם הרצון לשמור על הקרטל היקר שלך ועל השליטה בברזים.
המשותף לכולם הוא ההבנה שהריבון מת. אין דין ואין דיין, או גרוע מכך - יש דין סלקטיבי שמתיר את הרסן בשם המחאה המקודשת.
הבומרנג של בהרב-מיארה
את השורשים לכאוס הזה צריך לחפש במשרד המשפטים בירושלים. כשהיועמ"שית גלי בהרב-מיארה טבעה את המשפט ההרסני: "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי", היא חתמה על תעודת הפטירה של הסדר הציבורי בישראל.
היא חשבה שהיא נותנת היתר רק ל"נאורים" מקפלן. היא לא הבינה (או לא היה אכפת לה) שברגע שאתה מכשיר את הכלי הזה, כולם ישתמשו בו. למה שהרפתנים לא יחסמו? הרי המחאה שלהם חייבת להיות "אפקטיבית" כדי לשמור על המונופול שלהם. למה שערביי ישראל לא ישתקו את איילון? הרי גם להם יש דרישות "אפקטיביות". ולמה שמפגיני ימין לא יחסמו את אהרן ברק? הרי גם הם רוצים להיות "אפקטיביים".
היועמ"שית יצרה מפלצת של "הפרעה מכוונת". היא מחקה את ההבחנה בין זכות הצעקה (חופש ביטוי) לבין זכות ההזיק (חסימת תנועה ואלימות). כשמותר לשבור את הכללים כדי להיות אפקטיבי, אין שום סיבה לעצור באיילון. אפשר להמשיך לתוך בסיסי צה"ל ולתוך הסלון של נשיא העליון.
זה ייגמר בדם
אני כותב את המילים הבאות בכאב גדול, אבל מתוך ריאליזם: החגיגה הזו לא תיפסק מעצמה. אנרכיה היא כמו אש בשדה קוצים היא מתפשטת כל עוד יש חמצן. והחמצן שלה הוא ההכלה.
לצערי הרב, הכאוס הזה ייעצר רק כשתיחצה המדרגה, ותופעל אלימות מדינתית אמיתית. זה לא ייפסק עד שהמשטרה והמדינה יחזרו להיות הריבון, גם אם המשמעות היא יד קשה מאוד, מעצרים המוניים, ואפילו שימוש בכוח שעלול לגבות חיי אדם.
זה נשמע נורא, אבל האלטרנטיבה גרועה יותר. אם המדינה לא תפעיל את המונופול שלה על האלימות כדי להשליט סדר, אנחנו נגיע בסיבוב הבא לשפך דם גדול הרבה יותר. אנחנו נראה מיליציות אזרחיות לוקחות את החוק לידיים מול החוסמים הערבים, נראה עוד ועוד נהגים דורסים מפגינים, ונראה התפרקות מוחלטת של החבילה שנקראת מדינת ישראל.
כשאהרן ברק פגש את המפגינים השבוע, הוא לא פגש "פורעים". הוא פגש את המציאות המשפטית שהוא וחבריו טיפחו, ואת הדוקטרינה שהיועמ"שית אישרה. הרפתנים היום, והערבים ביום ראשון, הם רק הפרקים הבאים בסדרה. הדרך היחידה לעצור את זה היא אפס סובלנות לחסימות - של כולם, מול כולם, בכל מקום.
מייל לתגובות: Tamir@mashma.net