עבור הרב דוד אמיתי, החיים הם שרשרת של תחנות בשירות המדינה וההתיישבות.
בשיחה במסגרת פרויקט "דוקטיף", דוד חוזר לילדות בחולות עצמונה, למעבר לצפון השומרון ולמציאות המורכבת של מי שחווה את הפינוי פעמיים.
הילדות בגוש והעקירה משא-נור
דוד גדל בחולות גוש קטיף, מקום שהעניק לו חיבור בלתי אמצעי לאדמה. עוד לפני הגירוש ב-2005, הוא בחר לעבור עם קבוצת משפחות ליישוב שא-נור שבצפון השומרון, מתוך מטרה לחזק את ההתיישבות בנקודה מבודדת זו.
כשתוכנית ההתנתקות יצאה לפועל, הוא חווה את העקירה משא-נור. "על הבוקר נכנסו השיירות השחורות, ואז אתה מבין שזה קורה", הוא נזכר ברגע הפינוי. מבחינתו, זו הייתה נקודת בחינה לדור שלם: "אנחנו נוער שחושב מה עם ישראל צריך עכשיו, ואיפה הוא הכי צריך אותנו".
הריח של הים והשיבה לאביתר
כיום הרב דוד הוא אב לשמונה המתגורר באביתר. לאחר הפיגוע בעלי, פעל להקמת שלוחת ישיבה במקום בתנאים ראשוניים. עם פרוץ המלחמה, מצא את עצמו שוב בחזית - כלוחם במילואים בתוך רצועת עזה.
"נכנסנו עם ההאמרים, ופתאום מגיע הריח של הים", הוא מתאר את המפגש עם נופי ילדותו מהזווית של לוחם. עבורו, הקמת הישיבה והשירות הצבאי הם המשך ישיר של אותה דרך שהחלה בחולות הגוש: "השליחות לא נגמרה, היא רק החליפה צורה. ותכף? תכף חוזרים".
סדרת "דוקטיף" - עוקבת אחרי דור ההמשך של בני גוש קטיף.
כל סרטון מלווה בריאיון אישי, מצולם במקום מגוריהם, ומבקש לגלות את הסיבות, הערכים והזיכרונות שהשפיעו על דרכם.
הסדרה הופקה ע"י מרכז מורשת גוש קטיף, ליום גוש קטיף במערכות החינוך.
הצטרפו לפעילויות של יום גוש קטיף במערכות החינוך.