בפרשת השבוע שלפתחנו, נקרא את הציווי "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי".
קולמוסים רבים נשפכו בניסיון להבין את הדרישה בפסוק זה. אחד היפים מביניהם הוא של הר' מקוצק שאומר בפשטות: "מלאכי קודש יש להקב"ה די והותר; הוא חפץ ב'אנשי קודש' - בני אדם המקדשים את אנושיותם".
להקב"ה יש די והותר מלאכים ששלמים בקדושתם, מאתנו הוא דורש להיות "אנשים" - על כל המורכבות, החולשות והצרכים האנושיים - ובתוך המציאות הזו ליצור קדושה. הקדושה אינה יעד שאליו מגיעים כשעוצמים עיניים ומנתקים מגע מהחברה, אלא היא האופן שבו אנו מנהלים את חיי המעשה שלנו.
לאורך המלחמה פעם בי הרצון לצעוק את דבר ה' אודות החרדים שאינם מתגייסים בשם אותה תורה שאני מאמינה בה. חוסר השתתפותם בנטל הביטחוני העצום כאב לי, וגם האופן שבו התורה הוצגה לתפיסתם חרה לי. בחיפושיי אחר היכולת לפעול בעניין, הגעתי אל הכינוס הראשון שעשו "שותפות לשרות" בדשא ביה"כ באלון שבות. לא עניין אותי מה עמדתם הפוליטית. ידעתי שהמכנה המשותף שלי איתן הוא: ציונות דתית וגיוס החרדים. באותה התכנסות זעקתי שם את אשר בליבי מתוך אהבת תורה, אהבת עם ישראל, אהבת חיים ודאגה למדינה. חמישה ימים לאחר אותו כינוס, בעלי האהוב, הרב אבי גולדברג הי"ד, נהרג בקרב בלבנון.
מאז, בכוחותיי האפשריים, אני מנסה לעזור לחברותיי ב"שותפות לשרות" להמשיך לקיים את דבר ה' ולפעול למען בטחונינו בארץ היקרה שלנו.
ב"שותפות לשרות" אני מוצאת חבורה של נשים מגוונות ונפלאות שפועלות מתוך ערכים טהורים. לייחס להן (ולי) שנאת חרדים, רצון להפיל את הממשלה, מסווה חיצוני שקרי ובעצם מקורות הפעלה ומימון מהשמאל ויש שאומרים מקפלן ואף "פירוק המחנה החברתי והפוליטי של המחנה הלאומי"- צובט את ליבי עמוקות. אין לי אלא לחזור לדברי הר' מקוצק ולבקש מהציבור: בואו נהיה בני אדם מקדשי שם שמים, פועלים מתוך אנושיותנו לכבודו של ה' יתברך.
שותפות לשרות מעולם לא התיימרו לייצג את כל הציונות הדתית. הן חוזרות ואומרות שמאחוריהן 5000 נשים שכל אחת מייצגת משפחה ובתגובות שהיו השבוע לפרסומים השונים, מסתבר שהמספר הרבה יותר גדול. שותפות לשרות פועלות בניקיון כפיים ומנהלות שיח מכבד. תחפשו תגובות רשמיות שלהן כארגון על ההכפשות השקריות האישיות שהעלו כנגדן בערוץ 14, או על הדרתה של נעה מבורך מהכנס באילת, ולא תמצאו מעבר לתגובה רשמית. מי שטוען כנגדן שהן אינן ישרות ופועלות מתוך הונאת הציבור, ראוי שיפנה אליהן באופן אישי לברר האם מה שפורסם עליהן, הוא נכון. היה לי ברור ששותפות לשרות לא יגיבו למתחולל כנגדן כי אין זו דרכן לנהל שיח לא ממוקד במטרה שלשמה הן התכנסו. הן פועלות בגלוי, בניגוד לאחרים בציונות הדתית שיוצאים כנגדן בפרסומי ענק בעילום שם.
מנהיגי המגזר צריכים להבין ולקבל שיש ציבור גדול בתוכנו שרואה בחוק ביסמוט סכנה אמיתית לבטחון המדינה. אלו שלא יכולים לנהל שיח עינייני על כך, עדיף שיחרישו. להחריש זו גם דרך להיות אנשי קודש.
אחד הציוויים בהמשך הפרשה מופנה מאז פרוץ המלחמה לחרדים. אבל בעת הזאת, אני רוצה להפנות אותו אלינו פנימה: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ... עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
הגענו למצב שבתוך המחנה שלנו ישנה שנאה. זו מילה קשה מנשוא שכאמור, מופנית כלפי אנשים שחושבים אחרת בתוך המגזר. מכיוון שלאף אחד מאתנו לא ניתנה הרשות או היכולת להיות בוחני כליות ולב, בואו נייחס כוונות טובות לאחר, גם אם הוא חושב אחרת מאתנו.
בואו נוציא את המילה "שנאה" מהלקסיקון. בואו נדון לגופם של דברים, בשיח מכבד וענייני. רק כך נוכל להיות "עימו"- אחד עם השני, בתוך המגזר ובתוך העם, למרות השונות. רק כך נוכל להיות אנשי קודש לה'.