תשמעו סיפור. לא מזמן ישבתי עם בחור צעיר, נקרא לו איתי. איתי הוא "מלח הארץ", קצין במילואים, אחד כזה שכל הורה היה רוצה שהבת שלו תביא הביתה.
הוא סיפר לי על דייט שהיה לו לאחרונה. "היה נחמד", הוא אמר, "אבל זה פשוט לא זה".
שאלתי אותו: "ומה הלאה? אמרת לה משהו?". הוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח. "מה פתאום, אבינועם. פשוט לא שלחתי הודעה. היא בטח הבינה לבד, למה לייצר דרמה?".
והלב שלי נחמץ. כי איתי הוא לא בחור רע; הוא פשוט חלק מדור שהתרגל ש"קליק" אחד מעלים הודעות, ו"קליק" אחר מעלים אנשים.
חברים, בואו נדבר רגע על גוסטינג (Ghosting). המילה הזו, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהלקסיקון שלנו, היא מכבסת מילים למושג הרבה יותר עתיק ופשוט: חוסר רגישות. או אם תרצו - פחדנות.
כשאתה נעלם לבחורה אחרי דייט, אתה לא "חוסך לה אי נעימות". אתה משאיר אותה בתוך חלל ריק. אתם יודעים מה עובר עליה? היא משחזרת כל משפט בראש. היא בודקת אם היא אמרה משהו לא בסדר. היא מחכה לצליל הוואטסאפ שבושש לבוא. חוסר הוודאות הזה הוא פצע כואב הרבה יותר מ"לא" מנומס.
למה זה פסול? כי מאחורי הפרופיל באפליקציה או הטלפון שקיבלת מחבר, עומדת נשמה. עומדת בת מלך. עולם מלא של רגשות, ציפיות וגם פגיעות. כשאנחנו עושים גוסטינג, אנחנו בעצם אומרים לצד השני: "את לא שווה אפילו את 30 השניות שייקח לי להקליד הודעה". אנחנו הופכים בני אדם למוצרים חד-פעמיים.
נכון, זה לא נעים. הרבה יותר קל "להתאדות". הרי אף אחד לא אוהב להיות זה שמבשר בשורות פחות טובות. אבל כאן בדיוק נמדדת הגבריות שלך. גבריות היא לא רק להסתער בג'באלאת, היא גם היכולת להסתכל לאדם בעיניים - או לפחות לשלוח הודעה מכבדת - ולהגיד: "היה לי נעים להכיר, אבל אני מרגיש שזה לא מתאים. מאחל לך המון הצלחה".
זה הכל. משפט אחד שמחזיר לצד השני את הכבוד שלו. משפט אחד שסוגר מעגל ומשאיר את הלב שלם, גם אם הוא קצת מאוכזב.
אל תהיו רוחות רפאים. תהיו בני אדם. בסוף, הדרך שבה אנחנו מסיימים קשרים אומרת עלינו הרבה יותר מהדרך שבה התחלנו אותם. בואו נחזיר לעולם הזה קצת "והדרת פני זקן", ובעיקר - והדרת פני אדם.
אבינועם הרש הוא בנבחרת המאמנים של פרויקט 252.
עדיין לא חברים בפרויקט 252?מכאן מצטרפים >>