כששמעתי את ינון מגל מגנה את בנות השירות הלאומי חשבתי עלייך. אין לך מדים, לבנות שירות לאומי אין מדים. אבל אנחנו יודעים, יודעים וגאים.
ראינו אתכן עוד בשמינית, כשרבתן על המשימות הכי מאתגרות שיש. ככל שהמשימה יותר קשה כך אתן יותר חושקות בה. עינכן לא צרה בחברותיכן שבחרו להתגייס לצבא, אתן מעריכות אותן ומבינות שגם הן מתאמצות ומשקיעות ותורמות למדינה בדרך שהן בחרו. אתן בחרתן בדרך אחרת, יכולתן להתגייס ולזכות ליוקרה, להערכה ציבורית ולשכר נדיב יותר, אבל הלכתן עם הערכים שלכן ובחרתן במסלול הכל-כך חשוב, שהוא לא תמיד מתגמל, במובנים חברתיים.
אנחנו רואים את המסירות שלכן לילדים. ילדים מכל הסוגים, ממשפחות מצוקה, עם צרכים מיוחדים, במשפחות אומנה ואפילו ילדים "רגילים". אנו רואים אתכן מתרוצצות בבתי חולים, במערכת הביטחון, עם משפחות שכולות ל"ע, בשבילי הארץ הטובה הזאת ואפילו בנכר, רחוקות מהמשפחה ומהחברות, מקרבות יהודים רחוקים ליהדותם ולארץ הטובה הזאת.
אנחנו יודעים היטב כמה אתן משנות את המדינה ואיך היא הייתה נראית בלעדכן. אנחנו יודעים היטב שלא רק בחיל ולא רק בכוח כי אם ברוח יבנה העם. החינוך, הרווחה וכל שאתן עושות חשובים לעתיד המדינה וליציבות שלה לא פחות ממה שחברותיכן החשובות והיקרות עושות בצבא.
אז ינון מגל זלזל בשירות שלכן, שיהיה בריא, הוא זלזל גם בשירות הצבאי של הבנים מה"הסדר". הכל בסדר. אל תתנו לו להפריע לכן לעבוד. האמת בסוף תנצח. המעשים הטובים שלכן, האורות שהדלקתן והשארתן אחריכן, ילוו אתכן ואותנו הרבה אחרי שהזלזול המיותר הזה יעלם כמו קצף על המים.
מוקדש בהערצה לאלפי בנות השירות הלאומי באשר הן - הנעלבות ואינן עולבות, שומעות חרפתן ואינן משיבות.