הביקורת הבוטה והמתמשכת בתקופה האחרונה על ציבור דתי-לאומי ימני שמתנגד לחוק הגיוס, היא אינה מופנית כלפי האנשים עצמם, אלא כלפי עצם היכולת להיות אדם מורכב. לגור ביו"ש אבל להסכים עם השמאל מידי פעם.
להיות אדם דתי מאמין ולהסתדר עם נשים בצבא, בגבולות הטעם. לאהוב את התורה אך להבין שלשמור על חיים מלאי אידאלים זה קשה. איך זה מסתדר? ככה. כי לא הכל תמיד מוגדר בצורה מושלמת והמציאות היא לא תוצאה של משוואה ריבועית. אנשים הדורשים נאמנות מוחלטת למחנה, או טוטליות כלפי אידאלים, אינם יכולים להכיל מורכבות ודעות שונות בבני אדם. אלו אנשי ה-"או-או" הדתיים שמתנגדים לכל גילויי "גם וגם". וכמותם יש מכל המחנות ומשלל האידאלים.
בשבוע האחרון דנו ארוכות במתקפות על נועה מבורך מ"שותפות לשירות". הדברים מצטרפים ללהט בימין הקואליציוני לחשוף אנשי ימין חובשי כיפה סוררים. דהיינו הם בעצם "אידיוטים שימושיים", "שמאל בתחפושת", יצאו פעם נגד נתניהו, הצטלמו עם ערבי, יגרמו לממשלת שמאל ח"ו, ועוד. אנשי ה-"או-או" כתבו שהם בסך הכל דורשים אמת, שלפני שנביע דעה נוציא גילוי נאות שפעם עשינו משהו מהנ"ל, ואז יגידו שאי אפשר "גם-וגם" ושצריך לבחור. כל זאת מתוך איזו תובנה שיש להם - אם אמרת פעם אחד מאלה, אתה כבר לא אובייקטיבי לדיון.
כל רעיון ה"גם-וגם" נשען בחלקו על משנתו של אחד ממייסדי הציבור הדתי-לאומי, הרב קוק זצ"ל. תפיסתו מול הציונות החילונית המפתחת את א"י הייתה של שותפות מלאה. במסע הרבנים שהוציא, נשמע מכתביו שהוא ממש העריץ את הפועלים האתאיסטים. איך היה יכול? ככה. אפשר להידבק בחלק מסוים ממישהו, לא הכל. לקחת ממנו דבר אחד ולא את השני. אל חשש, לאחר המסע לא היו לא ספקות באמונה, והיו גם ויכוחים בהמשך עם הממסד. אבל הוא ראה את עצמו שותף פעיל, וכמו שותפים טובים, צריך לדעת לעשות ולחשוב "גם-וגם".
לאחרונה נתקלתי בספר של הרב יהושוע הגר-לאו ז"ל בכתביו של הרב מוהליבר, מראשי אגודת "חובבי ציון". שימו לב איך הרב מתבטא כלפי החקלאים בא"י: "אחי ורעי בני עמי החביבים לי ויקרים לי כנפשי אשר זכיתם לעלות לארץ הקדושה... אשריכם ואשרי חלקכם, עולמכם תראו בחייכם... וד' יתברך ישים חלקנו עמכם!". האם הייתם מוצאים כתבים כאלה שנכתבו על ידי אנשי ה'גם-וגם' על המתיישבים האמיצים ביישובי עוטף עזה, שחטפו כל השנים וגם הפגינו בצמתים נגד הרפורמה? תרשו לי להמר שלא הרבה. גם לעיתים כיום, לפני התלונות והבעיות, הם נדרשים להוכיח נאמנות, או לכל הפחות הכרת תודה.
עוד אחד מאנשי ה"גם-וגם" שחסר לנו היום הוא אורי אורבך ז"ל. במאמרו "הדתיים הנורמלים" היטיב לבטא את הקונפליקטים הטבעיים באדם מורכב ונורמלי. ויש קונפליקטים. דתי נורמלי יודע להסתדר עם החרדים כשותפים בקואליציה אבל לא ברמה של סכנה לביטחון, והשתמטות המונית. חייל דתי נורמלי יודע לשמור על מרחק צנוע מנשים, אך אם פרמדיקית תיכנס לזמן מה לנגמ"ש, הוא יסתדר ולא יעשה מזה סקנדל. ימני נורמלי, יודע גם להסכים מידי פעם עם השמאל ללא חשש שזה יהפוך אותו לאידיוט. איך זה מסתדר? הנה תראו, מסתדר. ככה זה במציאות.
"זה לא פופולרי היום להיות דתי של שגרה", כתב אורי אורבך. הייתי אומר לו שהיום כן. צריך רק לדעת לשמור מרחק מסוים מאנשי ה-"או-או", כי אנחנו לא תמיד טובים בקבלת החלטות ואין לנו תשובות להכל. אנשי ה"או-או" בתקשורת, בקואליציה, וברשתות, לא יכולים להכיל את המורכות ועל כן עסוקים ב"לחשוף" אותנו. אנשי ה"גם-וגם" היקרים, תתכוננו, כשיגיעו הבחירות הם יחפשו אתכם שוב, והפעם ברוח מכילה יותר. וכשהם ידרשו את הקול שלכם תגידו להם: "זה מורכב".
הכותב הוא מפקד טנק במילואים, ממובילי פורום המילואימניקים הדתי לאומי