חזרנו ארצה, היישר לפסטיבל הצ'ולנטיאדה, שנחגג ומצוין כבר שנה שנייה בעיר הקודש והאוכל היהודי - בני ברק, תיבנה ותיכונן.
בשנה שעברה השתפכתי כאן בהתרגשות, מניתי את הטעמים בשמותיהם ובניחוחם, ואפילו דירגתי אותם כאילו הייתי ניב גלבוע. לכן, באתי השנה מוכנה לגמרי ואף הבאתי איתי "עוזר": את קובי, המחותן שלנו. אני מאמינה שאם המחותנים מבינים באוכל טוב, הסיכוי שילדיי יסבלו בשולחן הוא קלוש. וכן, אני חושבת גם על המסורת ועל טעמי הילדות של הנכדים - אבל קודם כדאי שההורים שלהם יתחתנו.
תכל'ס, התירוץ היה החמין, אבל כבר במכת הפתיחה הובסתי: מעדן הרגל הקרושה הגיע לשולחן ולא מצאתי את עצמי. המחותן, שמבין בזה לגמרי, התענג, פיצח את המרכיבים, המליץ לאזן את הג'לי בעוד פיסות בשר, וחייך כל הדרך אל המנות העיקריות.
הצ'ולנטיאדה כוללת השנה את הטעמים הבאים:
- צ'ולנט בסיסי: החמין הירושלמי הריחני ובו שעועית, דגנים, בשר וקישקע (ויש גם גרסה צמחונית לתל-אביביות).
- סחינה: פאר המטבח הצפון-אפריקאי. סיר הבנוי משכבות של קטניות, בשר, תפוחי אדמה, דגנים וביצים חומות; הכל מתבשל יחד ומוגש בנפרד.
- טבחה: החמין הטריפוליטאי עם עלי סלק וכמון, ולצידם בשר שומני, שעועית ובעיקר "קוקלות" - קציצות שומן וסולת אסליות. איזה כיף.
- טבית: חמין עיראקי עדין ומנומס עם עוף ואורז, בתיבול רסק עגבניות, בהרט ותבלינים כמו הל, קינמון, פלפל שחור, מוסקט וזרעי כוסברה.
לצד המסורת, התחדש השנה הפסטיבל בכוכבי רשת: קובי אדרי יצר לצ'ולנטיאדה את "חמין ה-OCD" - חמין מאורגן ומפורק שנועד לתת כבוד לכל מרכיב ומגשים את הפתגם: "אתה יודע מה אתה מכניס לצ'ולנט, אתה לא יודע מה יוצא עד שאתה פותח את הסיר. "רחלי קרוט יצרה את "חמין כל העולמות", שבו ליקטה את כל מה שיש למטבחי העדות להציע ושילבה הכל יחד: מהחמין האשכנזי ועד לטבית העיראקי. פחות התחברתי.
ועדיין, באתי בשביל החמין מקרוני - סיר ספגטי שבילה בתנור לילה שלם עם חלקי עוף עסיסיים ונימוחים. אך למרבה האכזבה, לא זכיתי לטעום אותו.
ואגב, גם השנה - החמין המעושן לוקח בגדול.
המסעדה היהודית: מצדה 12, בני ברק
כשרות: הרב לנדא
פורסם בגיליון "נופשים"