דמיינו שהפיד שלכם בטיקטוק או בפייסבוק היה קיים בירושלים של שנת 590 לפני הספירה.
בצד אחד של המסך, סרטון עם אלפי לייקים: 'חדשות טובות! תוך שנתיים הכל נגמר, השבויים חוזרים, הכלכלה בזינוק'. בצד השני, סרטון מטושטש של ירמיהו, אומר שצריך להתכונן ל-70 שנה של עבודה קשה ותיקון פנימי. למי הייתם עושים לייק? הבעיה של עם ישראל בבית ראשון לא הייתה שהם לא האמינו בנבואה, הבעיה הייתה שהם פשוט בחרו בנביא שהכי התאים לאלגוריתם של הלב שלהם.
באותו זמן בו ירמיהו אמר לעם להיכנע לבבל ולחזור בתשובה, היו נביאים רבים שאמרו בדיוק הפוך. אותם נביאים חזרו על נבואות הרגעה: תלחמו בבבל, תבטחו בה', והכל יהיה בסדר. ירמיהו היה נביא אמת, שהביא את דבר ה', והנביאים האחרים היו נביאי שקר. כשאנחנו קוראים על זה ממרחק הזמן, אנחנו בטוחים שאנחנו לא היינו נופלים בזה ומקשיבים לירמיהו, אבל זה לא כל כך פשוט - איך בכלל אמורים להבדיל בין נביאי אמת ונביאי שקר?
הוכחה בולטת עד כמה זה לא פשוט, אפשר למצוא בסיפור הוויכוח עם חנניה בן עזור (פרק כ"ח). נביא השקר מכריז ברבים שהשעבוד של ממלכת בבל עומד להשבר, ושכל הגולים וכלי בית ה' עתידים לחזור בעוד שנתיים בדיוק. ירמיהו שומע את זה ומשיב בהיסוס מגומגם - "אמן כן יעשה ה'" (ירמיהו כ"ח, ו). הוא יודע שה' אמר לו שהשעבוד ימשך שבעים שנה, אבל מי יודע, אולי ה' ריחם? אולי העם חזר בתשובה? העם רואה את חנניה מנצח בוויכוח ואת ירמיהו מתקפל.
רק אחרי שירמיהו הולך משם, ה' מתגלה אליו ומספר לו שחנניה בן עזור הוא נביא שקר. ירמיהו חוזר ותוקף את חנניה בחריפות, אבל כולנו יודעים איך זה בסערות בתקשורת: כולם קוראים את הכותרת הראשית בזמן אמת. מעט מאוד קוראים את ההתנצלות שמגיעה אחרי שבועיים, באותיות קטנות בעמוד 14. אז אם אפילו ירמיהו עצמו, הנביא שמדבר עם ה', לא יודע איך לזהות נביאי שקר - מה הציפייה מהעם?
גם בדורנו יש "נביאי אמת" ויש "נביאי שקר". בין אם זה בתקשורת, ובין אם זה ברשתות החברתיות, כל אדם צריך להחליט - מאיפה אני מקבל את המידע שלי? למי אני מאמין. על מי אני סומך שיעצב את מה שאני חושב? אף אחד לא אובייקטיבי. אף אחד לא מספר לך רק את העובדות. הפרשנות תמיד משחקת תפקיד והבחירה איך לספר את הסיפור תמיד תשפיע על המסקנות. איך אנחנו אמורים לבחור?
אז האמת היא, שלמרות שאין בספר ירמיהו תשובה ברורה - מבחן חיצוני שיכול להכריע בוודאות: "נביא שקר לפניך", יש שתי נקודות חשובות שמציעות מבחנים עדינים יותר, מבחנים שדורשים רגישות וכנות. שתי נקודות שאנחנו יכולים לאמץ גם לימינו.
השאלה הראשונה היא מהי ההתנהגות של הנביא. לאורך הספר מודגשת ההתנהגות של נביאי השקר, שמשתמשים בדבריהם כדי להתחנף לשלטון ולהשיג כסף (ח', י) או את התאוות שלהם (כ"ט, כג). אם יש לך נביא שמתנהג בגסות, ומהדהד מסרים שנוחים לבעלי הכוח, ונביא אחר הוא צדיק שסופג השפלות, אז זה לא מבחן חד משמעי, אבל יכול לעזור להבין מיהו הדובר של ה'. השאלה השניה היא מהו התוכן של הנבואות. נבואת אמת תדרוש מאיתנו.
היא תצביע על נקודות לתיקון ותקרא לנו להשתפר ולהפוך לטובים יותר: "ְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם" (כ"ג, כב). הדברים של נביא אמת לא יהיו מלטפים ונעימים, אלא נוקבים. במקום לעשות את זה, נביאי השקר מחזקים את ידי הרשעים ומשאירים אותם ברעתם: "וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ" (כ"ג, יד). במקום להוביל לתיקון, הם מתחנפים לבעלי הכוח (כ"ג, טו), אומרים את מה שנעים לשמוע (ו', יד) ומשאירים אותנו במקום. משתי הנקודות האלו אפשר לסכם, שאמנם יש לשומעים בני אותה תקופה תירוץ שהם לא יכלו לדעת מי הוא הדובר האמיתי של ה', אבל במבחן הפנימי, אפשר היה להבחין. ואותו הדבר נכון גם עבורנו.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מירמיהו כ"ב עד ירמיהו ל"ה.