אמנם החוק הישראלי עדיין לא חל ביהודה ושומרון אבל חוק אחד מתקיים: ככל שההחלטה טובה יותר להתיישבות ולמדינת ישראל, כך תחזיות האימה אפוקליפטיות יותר.
והשבוע זה שוב קרה. ממשלת הימין קיבלה מספר החלטות היסטורית ביהודה ושומרון. לא עוד "פלסטר" או משחק בכללי המשחק הישנים שנכתבו בחדרי המשא ומתן של אוסלו או באולמות של בג"ץ. הפעם מדובר בשינוי יסודי, מהשורש, כזה שמשנה את המציאות בשטח באמת.
ההחלטות שעברו בקבינט השבוע אינן יד המקרה. הן פרי בישול מקצועי ושקט בידיים הנאמנות של אנשי מנהלת ההתיישבות בראשות השר סמוטריץ'. אחד הגופים הממשלתיים היעילים והמוצלחים ביותר שהיו כאן, אולי אי פעם. גוף שלא בא "לנהל את הסכסוך", אלא להכריע אותו.
פעם אחרי פעם מצליח השר סמוטריץ' לעשות את מה שאיש לא העז לעשות לפניו. וזה בדיוק הסיפור, תעוזה.
במשך שנים השמאל הישראלי, בגיבוי "לשעברים" נפוחים מחשיבות עצמית, מזהיר אותנו מקריסה מדינית, מצונאמי דיפלומטי ומבידוד בינלאומי אם רק נעז לעשות מה שטוב לנו. בכל צומת הכרעה בהיסטוריה של ממשלות נתניהו, תמיד היה האהוד ברק, הציפי לבני, המשה כחלון או הבני גנץ התורנים שיזהירו, ימנעו, ויטיל וטו בשם אחריות מדומה.
במשך שנים, לדוגמא, הזהירו אותנו שאישור בניה בשכונת E1 בין מעלה אדומים לירושלים יוביל לבידוד נוראי כי בניית שכונה באיזור זה, שומו שמיים ימנע הקמת מדינת טרור ערבית.
ואז אישרנו. ולא רק שאין בידוד, אלא שמחלקת המדינה האמריקאית, גיבתה את ההחלטה הישראלית.
לא שנה ולא שנתיים הקמת יישובים חדשים שווקה כסכנה לביטחון ישראל. כל פחון פורק באופן מיידי, כל משאית עם קרוואן זכתה לטיפול אישי ונחוש ממג"ב.
ואז הקמנו יישובים חדשים, לא אחד ולא שניים, כבר מעל שבעים. והפלא ופלא: שגרירויות ישראל בעולם ממשיכות לפעול, המטוסים ממריאים מנתב"ג, והכלכלה לא קרסה.
וגם היום, יום וחצי לאחר שממשלת ישראל החליטה להפסיק עם חוק גזעני נגד יהודים, אותה חבית חומר נפץ שתמיד הזהירו אותנו שתתפוצץ אם רק נעז להיות יהודים זקופי קומה, נשארה דוממת. מתברר שכשמתנהלים ביהודה ושומרון כמו בבית, בעולם מבינים את השפה היטב.
הקדנציה הזאת מוכיחה שבעצם אלה היינו אנחנו שפחדנו מהצל של עצמנו. לא היה חסר לנו גיבוי בינלאומי, היה חסר לנו עמוד שדרה לאומי. נאחזנו בהפחדות מבחוץ כדי לא להודות בחולשה מבית.
ומה שנכון ל-E1, להקמת ישובים חדשים ולנטילת הסמכויות מהרשות הפלסטינית, נכון לגמרי גם להחלת הריבונות.
העובדה שאנחנו לא מחילים ריבונות היא לא בגלל במה שיאמרו הגויים, אלא בחשש של היהודים מעצמם. ההימנעות מהחלטה לא תלויה בוושינגטון אלא דווקא בירושלים, תמיד אפשר להסביר שזה "לא הזמן", או ש"סדר היום הביטחוני לא מאפשר". אלו תמיד תירוצים.
אפשר וצריך לעשות את זה - בחכמה, בניהול נכון, בבנייה מקצועית מסודרת, בדיוק כפי שהוכיחו אנשי המקצוע במנהלת ההתיישבות. אבל התנאי הוא - לעשות. הגיעה העת להפסיק להתנצל על הזכות שלנו על הארץ. ממש כמו כל מה שנעשה עד כה, גם כשנעשה את ה"בלתי אפשרי" ונחיל ריבונות, נגלה שזה לא היה כל כך קשה. נגלה שוב, בפעם המי-יודע-כמה, שהשמיים לא נפלו.
הכותב הוא מנכ"ל מועצת יש"ע