בואו נדבר ברשותכם על אחד מהסודות הכמוסים ביותר של המגזר שלא תמיד אוהבים לפתוח אותו:
מוסר התשלומים או אם תרצו: הלנת השכר.
העניין שדווקא במגזר שלוקח בהליכה את שאר המגזרים ואני אפילו לא כותב את זה עם רגשות אשם, לא ממצמץ ולא מרגיש מבוכה.
ובכן, דווקא במגזר הזה התופעה הזו של הלנת השכר קיימת נושמת ובועטת בצורה כזו, זה פשוט מדהים מפעים ולא פחות ממעורר השתאות.
זה לא סוד שבתור מעביר שיחות והרצאות כבר שנים יש לי המון חברים מהתחום. אחד מהם ניגש אליי לאחרונה (ואני אניח לרגע את מה שקרה איתי) ואמר לי:
"אחי, נשבר לי ונשבר לי סופית! לא באמת. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה מוסדות חינוכיים...חינוכיים!!! אין להם שום בעיה לעשות הלנת שכר? איפה המוסר שלהם? איפה הערכים?
איך זה יכול להיות שאותם מוסדות שמשתייכים למגזר הכי ערכי שמסתער על כל החזיתות ראשון. שספג את הכי הרבה הרוגים יחסית לגודל שלו. שמיישב כל מאחז וגבעה, איך דווקא הוא נופל בדברים האלו?"
בגלל שראיתי שהוא נסער הצעתי לו כוס מים. אבל הוא היה על אוטומט והמשיך:
"נכון, לא כולם. יש המון מוסדות שגם משלמים בזמן. באמת. ישר אחרי הפעילות והשיחה. מקיימים ומקפידים על ביומו תיתן שכרו. אבל יש כל כך הרבה שפשוט בלי להתבלבל יעכבו לך את התשלום עם השוטף שלושים שלהם ועם השוטף 60 ועם מה שלא תרצה. ויודע מה?"
"מה?", שאלתי וראיתי שהוא עדיין לא נרגע, "אני באמת לא יודע אם המנטליות הזו קיימת גם במוסדות מהסקטור החילוני ואני באמת לא רוצה להוציא לעז או לשון הרע. באמת שלא. המגזר הדתי לאומי זה המגזר שלי. אני חי בתוכו. אוהב אותו והכי מעריך אותו בעולם. אבל בחייאת, לא יכול להיות שבמגזר החילוני (וברור שגם שם יש מוסדות שלא משלמים בזמן...אין שאלה) אם אתה לא שולח להם דרישת תשלום בזמן הם ירדפו אחריך בכדי להסדיר את התשלום ואצל יותר מידי מוסדות בציבור שלנו בסקטור החינוכי, אם אתה לא נמצא על זה...המצב הולך להיות מאוד בעייתי. ולא רק זה, אלא לפעמים גם כשאתה מגיש הכול בזמן אתה מגלה שהכסף פשוט לא עבר אליך".
חשבתי על מה שהוא אמר ונזכרתי איך לפני שמונה שנים העברתי שבת בישיבה תיכונית מפורסמת כאשר באיזה שהוא שלב הפסקתי לספור את אין ספור הבלת"מים שהיו בשבת הזו:
הרכז החברתי שהודיע ברגע האחרון שהוא לא מגיע בגלל שהילדה שלו לא הרגישה טוב. סבבה. לא באשמתו. רפואה שלמה.
הדפים שהכנתי במיוחד ולא הגיעו לשבת עצמה. ריבונו של עולם, בניתי לכם דפים במיוחד. בגלל זה שכרתם אותי. הרי מה בעצם ההבדל ביני לבין מקום אחר ומוסדי יותר?
שמקום אחר יכול לעשות העתק הדבק לחומרים שכבר נמצאים עשרים שנה במאגרי הסמינריונים ואני בניתי להם במיוחד מערכים שמחוברים לפי הערות שקיבלתי בשיחה המקדימה שקיימתי עם מחנכי הכיתות.
כלומר לא עוד שבת סמינריון של זיקוקי דינור שייכבו אחרי יומיים אלא בעצם שבת שהיא חלק מהתהליך החינוכי של בית הספר ומתחברת לעצם המסרים שהמחנכים רוצים להעביר בכל השנה.
שבת סמינריון שתיגע במורכבויות ובקונפליקטים של הכיתה ותגיש לתלמידים כלים מעשיים.
אז חשבתי ותכננתי ובסוף נאלצתי לאלתר את כל השבת כי הדפים שכאמור הכנתי במיוחד לא הגיעו ונכנסתי למהלך של שחר חסון ופשוט שלפתי שיחה אחר שיחה אחר שיחה מהמותן ובגלל שביקשתי מראש לחשוב ולתכנן את הרכב התלמידים ככה שלא יהיה מצב שאעביר שיחה מול 180 תלמידים, לא כי אני לא יכול, אלא כי זה פשוט פחות אפקטיבי, נוצר מצב שהתלמידים שישבו בסוף לא שמעו כלום ובגלל שגם ידעתי שבסוף השבת רשומה על שמי לכישלון או להצלחה, אז נאלצתי לתת עוד שתי שיחות עליי. בחינם. בכדי שכל התלמידים יקשיבו ויהנו ותהיה שבת מחשמלת וברוך ה' ככה הייתה.
אלא שבסוף הישיבה כמובן לא שילמה בזמן למרות שהודעתי מראש. וזו הייתה חתיכת עוגמת נפש כי אם יש דבר שאני שונא זה לגלות שאני צריך להתחיל ולעבוד בכדי להשיג את הכסף שכבר עבדתי בשבילו...
ובאמת, באמת שאני לא מבין למה ואיך חלק מהמוסדות החינוכיים של המגזר משלימים עם הנורמות האלו?
ובכל פעם שאני חושב ומתבאס על זה, אני גם חושב ונזכר באבא שלי שיחיה ששימש מעל ארבעים ושתיים שנה כסמנכ"ל הכספים של מכללת 'שאנן' בחיפה והיו פעמים שהיה חוזר לבית בתשע בלילה ושאלתי אותו בתור ילד: "אבא, למה אתה חוזר עכשיו?"
והוא ענה לי: "בגלל שעד שאני יודע שכל העובדים שלי לא קיבלו את המשכורת שלהם שנכנסה להם לבנק אני פשוט לא מתכוון להפסיק את העבודה שלי באמצע ולחזור לבית".
ואני כל כך מתגעגע לנורמות המוסר של אבא שלי ולא מצליח להבין, למה ואיך הגענו למקום הזה, שבאיזה שהוא מקום, במוסד חינוכי מסתובב לו חשב שכר שאין לו בעיה עם זה שיש ספק תוכן או כל ספק אחר שלא קיבל את המשכורת שלו והחשב הזו מרגיש ומרשה לעצמו לישון בשקט וזה לגמרי אבל גמרי לא סבבה בכלל.