שורד השבי שגב כלפון מתארח לראיון מיוחד באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 ומדבר על האמונה שהחזיקה אותו לאורך הדרך - בה ראה מספר פעמים את המוות בעיניים.
"הייתי בטוח שאני מת. הייתי בטוח במאת האחוזים שמכאן אין לי דרך לחזור לחיים", הוא משחזר. ההכרה כי חייו הסתיימו הייתה כה עמוקה, עד שכל פעולה של המחבלים, פורשה על ידו כהכנה להוצאה להורג. בניגוד למה שניתן לחשוב, ברגעים הקריטיים ההם לא היה בו פחד, אלא רגש אחר, עמוק וכואב הרבה יותר. "קיבלתי את זה והיה בי יותר צער. הצטערתי על המשפחה שלי, על זה שבעצם הלכתי למסיבה הזו".
השגרה בשבי, אם ניתן לקרוא לה כך, הייתה רצף מתמשך של טרור פסיכולוגי ופיזי. כלפון מתאר מציאות בלתי נתפסת של עינויים. "הם נכנסו רעולי פנים, היו מפוצצים אותנו במכות ואנחנו לא מבינים למה. הם טענו 'זה בגלל בן גביר'".
אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בסיפורו של כלפון היה נקודה בה ההשגחה הפרטית התגלתה במלוא עוצמתה והצילה אותו ממוות ודאי. לאחר תקופה ארוכה של ייאוש, כשהוא משוכנע שדינו נגזר, תכנן כלפון מעשה נואש: לחטוף נשק מהשומרים בזמן תפילתם ולנסות להרוג אותם, בידיעה ברורה שסיכוייו לשרוד קלושים. "אמרתי שאקח צ'אנס כי ממילא אני הולך למות. ביום שתכננתי לעשות את זה פתחתי את הרדיו כנראה בהכוונת בורא עולם - ושמעתי את אמא שלי".
הקול של אימו שינה את הכל מבחינתו. "אמרתי לעצמי, רק בשבילה ובשביל האנשים שנלחמים עליי בחוץ, שווה לי לשרוד את כל מה שאני עובר".
הרדיו, שנועד במקור להשמעת קוראן לצורכי איסלום, הפך לצינור החמצן היחיד, דרכו שמעו החטופים בשעות בודדות של קליטה את שידורי גלי צה"ל והבינו את גודל האסון שפקד את המדינה, אך גם את עוצמת המאבק המתחולל לשחרורם.
ההשגחה העליונה המשיכה ללוות אותו גם ברגעים הקריטיים ביותר, כאשר כוחות צה"ל התקרבו למקום שביו במהלך "מבצע ארנון". כלפון מתאר סיטואציה מקפיאת דם בה ישבו שישה חטופים במשך שבע שעות, כשמחבל עם קלצ'ניקוב דרוך ונצרה פתוחה ממתין לרגע פריצת החיילים כדי לחסל אותו ואת חבריו. ההוראה הייתה ברורה: להרוג שלושה ולפצוע שלושה. ואז, כנגד כל הסיכויים, הגיע טלפון מסתורי מבכיר חמאס ששינה את הפקודה ברגע האחרון. "מאיפה בא הטלפון הזה, אם לא מבורא עולם?", הוא שואל רטורית ומספר על הפחד המשתק שאחז בהם גם לאחר שהסכנה המיידית חלפה, כשהם רצים במסדרון המנהרה ומתווכחים מי ייכנס ראשון לשירותים מרוב אימה.
בתוך הכאוס, נרקמו יחסים מיוחדים בין החטופים. דמותו של אוהד בן עמי, אותו מכנה כלפון "אריה", בלטה במיוחד. המפגש בין העולמות השונים הוליד חיבור רוחני מפתיע. אוהד, שהגדיר עצמו כקיבוצניק רחוק מהדת, מצא עצמו נשאב לאווירת האמונה שהביאו עימם הצעירים. "פתאום אתה רואה חמישה אנשים, שכל השבוע בדיכאון פתאום שרים בשבת, שמחים. גם הוא רצה להרגיש את האור הזה".
לאחר שחרורו, התרגש כלפון לראות בטלוויזיה את אוהד עומד בעצרת החטופים עם כיפה וכוס יין, עורך קידוש. "אמרתי לעצמי 'וואו, זה לא היה רק שם. הוא לקח את הדברים איתו החוצה".
כלפון עצמו תיכנן "נקמה" ייחודית בחמאס: לעלות על הבמות שהכינו לשחרור החטופים ולצעוק "שמע ישראל" מול העולם כולו, כדי להוכיח את נצח ישראל מול תעמולת האויב. החמאס אמנם ביטל את הטקס המשפיל, אך כלפון מתכוון לעלות בקרוב על במה בטיימס סקוור בניו יורק, מול אלפי אנשים, ולזעוק את אותה קריאה בדיוק. "לא נתנו לי לצעוק שמע ישראל בעזה, אני אצעק שמע ישראל בניו יורק".
שורד השבי מספר על אנקדוטה נוספת אותה גילה אחרי שובו. אביו, שהיה שבור לאחר חטיפת בנו, פנה במהלך התקופה לרבי דוד אבוחצירא מנהריה כדי לקבל חיזוק. תשובת הרב הייתה חידתית אך מדויקת להפליא: "הבן שלך שמור כמו הלולב והאתרוג ביחד. 'קול מבשר - מבשר ואומר'". האב לא הבין את פשר המילים עד ליום השחרור - הושענא רבה, היום שבו אומרים בתפילה את אותן מלים בדיוק.
כששגב הגיע להודות לרב לאחר השחרור הוא קיבל ממנו הוראות להמשך הדרך. "תעשה קידוש ה'", ביקש ממנו הרב אבוחצירא. מאז, רואה כלפון בשליחותו להפיץ אור ולחזק אחרים, את ייעוד חייו. "כל יום הייתי מתפלל בשבי שתהיה לי הזדמנות לחזור ולתקן. בורא עולם ענה לכל הבקשות שלי".
את הראיון מסיים כלפון במסר של עוצמה וניצחון הרוח. למרות שטיפת המוח שעבר בשבי, בה ניסו לשכנעו כי המדינה ויתרה עליו הוא ידע כי העם איתו. כעת, המבט שלו מופנה קדימה, לבנייה ולעשייה, מתוך הבנה עמוקה של האויב. "אמרתי לעצמי, על הראש שלהם, על הפלסטין שלהם, אני אבנה את הבית שלי כאן. זו תהיה הנקמה שלי בחמאס", הוא מסכם.