כשנכנסו לתוקף סוף סוף פקודות המטכ"ל הרוחניות והחשובות להסדרת זכויות החרדים בצבא, פתחתי שעון והמתנתי לראות כמה זמן יעבור עד להשמעת התירוץ התורן שלפיו הצבא לא באמת רוצה חרדים.
ובכן, לתמיר דורטל לקח יותר זמן מהמצופה. האמת שציפיתי שהטענות יגיעו קודם מהרחוב החרדי, אך בסופו של דבר התירוצים הגיעו. במאמרו כאן פרש תמיר רשת רחבה של טענות מגוונות, המסתכמות בגדול בכותרת המאמר, כניעה לפמיניזם הקיצוני בצבא.
בעודי קורא את המאמר נדהמתי לגלות את כמות חידודי הקושיות שהועלו כלפי פקודה שעברה אישור של שני אדמו"רים, קרלין ובעלזא, של הרב לייבל, של ארגונים מצוינים כמו עמותת נצח יהודה בהובלת יוסי לוי, ועוד.
ובכל זאת, יש להתייחס גם לגופן של הטענות, וכך אעשה כעת.
טיעונו הראשון של תמיר פשוט, בסעיף 3 הפקודה כפופה לפקודת השירות המשותף ומתייחסת לסיכוי לפגיעה בשירותן של אוכלוסיות אחרות, אך לא לסיכון או לפגיעה בשירותם של החרדים.
זהו טיעון לוגי כושל, שכן סעיף אחד לפני כן כתוב במפורש: "מטרת הפקודה לקבוע הוראות לציבור החרדי בהתחשב באופיו ומתוך שאיפה לאפשר לחיילים חרדים לשמור על אמונתם ואורח חייהם".
או במילים אחרות, הסיטואציה שתמיר מתאר במאמרו, מקרה שבו "היוהל"ם תדרוש פעילות מעורבת והחרדי יצטרך להתיישר או ללכת לכל", היא סיטואציה מופרכת.
פקודות המטכ"ל החדשות קובעות לאורך 21 סעיפים את זכויות החרדים באופן שמקבע נוסחה הפוכה, אם מישהו יכריח חייל חרדי להשתתף בפעילות מעורבת ביחידות הללו, הוא זה שיסתכן בכלא ולא החרדי.
טיעונו השני של תמיר מתמקד בתקרת הזכוכית ובכך שאין התייחסות להכשרה נפרדת בקורסי מ"פ, מ"ג"ד ומעלה, או להכשרות ביחידות התומכ"ל.
בראש ובראשונה, בסעיף 6ב סעיף קטן 2 יש התייחסות ישירה להכשרות ולשירות ביחידות התומכ"ל ליחידות "מגן", כגון יחידת "קודקוד" ב־8200 או טכנאי מטוסים. בפשטות, הפקודה מגדירה שאופי השירות יהיה במסגרת מגדרית ברמת הצוות.
ולגבי הכשרות הקצינים הבכירים, אכן לעת עתה אין לכך התייחסות בפקודה. מבלי להיות נוכח בחדרי כתיבת הפקודה ניתן לשער שהסיבה לכך פשוטה, חרדי בגיל כזה, או למעשה מרגע שהתחתן, חושש הרבה פחות לרמתו הרוחנית או הקהילתית. לכן גם רבים מאוד מהחרדים שהרבנים שלהם מאשרים להם להתגייס הם נשואים.
ומעבר לכך, האם תמיר סבור שמ"פ או מ"ג"ד ומעלה צריך להתקדם בצבא מבלי לחוות את הצבא הגדול ואת היחידות השונות? עד איזו דרגה נצטרך לחשוש שעצם השירות בצבא הגדול יחלן את הקצין החרדי?
יש להזכיר בהקשר זה כי רק בשבוע שעבר נטען בערוץ 14 שמג"דית קרקל לשעבר קודמה למרות שלא עברה את המסלול המקובל לקצינים, וכי מדובר בפרוגרס מסוכן לביטחון המדינה.
טיעוניו השלישי והרביעי של תמיר מתחברים זה לזה, יועץ רמטכ"ל ללא שיניים ופרצה המאפשרת מינוי מפקדים לא דתיים באישור תת־אלוף.
ראשית, באשר לעצם קיום הסעיף. כפי שנוכחנו במלחמה האחרונה, לעיתים נוצר מחסור במפקדים. כך למשל, בפלוגת חץ בגדוד 202, לאחר נפילת מ"פ דתי, נאלץ הצבא למלא את התקן במפקד חילוני עד לסיום הכשרת מפקד דתי מתאים. ההיגיון פשוט, ככל שיותר חרדים יתגייסו, כך יפחת הצורך בשימוש בסעיף זה.
ולגבי יכולות היוהל"ח, ניתן לטעון שאין לו שיניים, ועל הנייר אכן מדובר בעיקר בחובות התייעצות, כמו במקרה של מינוי מפקד שאינו דתי. אולם עוד לפני כניסתו לתפקיד הוכיח היוהל"ח הנכנס שהאדם הוא שעושה את התפקיד, כאשר איים על כאן 11 בנוגע לשידור כתבה על חייל מחשמונאים בשבת, והצליח.
טיעונו החמישי של תמיר מסתכם בכך שהצבא יכול לסרב לגייס חרדי ליחידה הומוגנית.
ובכן, כן. הצבא יכול לסרב לגייס כל אדם. האם זה יהיה תמיד המעשה הנכון? אם נבחן את השנתיים האחרונות, מוכר אירוע אחד שבו סירב הצבא לגייס חרדי ליחידה חרדית לוחמת כלשהי.
הבחור היה מבית חרדי, שומר מצוות ובעל נראות חרדית, אך הומוסקסואל מחוץ לארון.
הניסיון של תמיר, בעיניי, להדביק גם כעת את פקודות המטכ"ל המיוחדות ופורצות הדרך הללו לפרוגרס ולאי רצון אמיתי של הצבא לגייס חרדים, הוא ניסיון כושל המתעלם מהתהליך העצום שעובר על הצבא בשנתיים האחרונות.
האם יש פערים בפקודה? ייתכן. אך לא כאלה שמצדיקים קביעה נחרצת ש"צה"ל בחר להקריב את גיוס החרדים על מזבח הפרוגרס".
האם יש נפילות וטעויות בדרך? בהחלט. רק אתמול ראינו עציר חרדי שלא הספיק להניח תפילין במהלך תהליך מעצרו. כל מי שהיה יום אחד בצבא יודע שיהיו עוד בעיות, ומהן ילמדו וישתפרו. זו בשום אופן אינה סיבה להטיל על צה"ל את האחריות לאי גיוס החרדים.
החרדים, בעיצומה של מלחמת קיום, לא אמרו "נעשה ונשמע", וכעת, לאחר ששמעו ושתקו, דווקא מהציבור המשרת צריך לספק להם תירוצים מהגורן ומהיקב?