אתמול בערב, כשקראתי בצער את מכתב הרבנים השולל את ההתנגדות לחוק הגיוס, שאלתי את עצמי שוב, בפעם המי יודע כמה בשבועות האחרונים: הייתכן?!
"בתקופה האחרונה", כך נכתב בפתח המכתב, "גורמים בעלי אינטרס מנסים לסכסך בין ציבורים בישראל ובכלל זאת בין הציבור החרדי למחנה הלאומי".
שוב מוצגת העמדה ה'אחרת' ככזו שמאחוריה עומדים "גורמים בעלי אינטרס". לא רק פוליטיקאים, לא רק פרסומות בזויות בעלוני שבת, לא רק עיתונאים ב'ערוצי תבהלה' משני צידי המגזר, אלא גם רבנים מגדירים כלאחר יד את זעקת העשוקים כעמדה נאיבית (במקרה הטוב) הנופלת ל'מלכודת' של 'זרים', ולא חלילה כעמדה שיש לדון בה ברצינות, מתוך התייחסות להיבטיה המוסריים, הביטחוניים, ההלכתיים והערכיים. עמדה עליה חשבו בעצמם אנשים חכמים ועצמאיים שאף 'גורם בעל אינטרס' לא רתם אותם או הצליח ללכוד אותם במלכודת בלתי נראית. האמנם אין דרך להביע דעתכם בענייניות, מבלי ליחס ל'צד השני' קשר לאינטרסים זרים?
"זה לא סוד, ישנם פערים אידיאולוגיים... בין זרמים שונים בתוך המחנה הלאומי... הניסיון לפרק את המחנה הלאומי ואת ממשלת הימין באמתלה של "חוק הגיוס" היא נפילה למלכודת".
הייתכן שדווקא מנהיגי הציבור החרדי, אלו שמתבטאים השכם והערב באמירות המתנערות מאחריות ומחוסרת הקשר לכל מה שעבר עלינו כאן בשנתיים וחצי האחרונות, יקבלו את החיבוק האוהב מה"מחנה הלאומי", בעוד אלו המתנגדים להמשך ההתנהלות המופרכת של החברה החרדית במדינת ישראל, אלו המשלמים את המחיר הכבד ביותר של הנשיאה בעול, את מחיר הדמים - תרתי משמע - שמפילה עלינו החברה החרדית, דווקא הם אלו שמקוטלגים כמי שאינם שייכים ל"מחנה הלאומי"?
מנין בכלל צומח השיח הזה של "המחנה הלאומי", המזוהה במאמר עם ממשלת הימין (!), כאילו שלחברים בה בלעדיות על האינטרס הלאומי? ומי שלא מרוצה מהממשלה הנוכחית, מה? הוא מהאיחוד האירופי? הייתכן שזו גם הסיבה שאותו 'מחנה לאומי', על נציגיו בכנסת ובמנהל החינוך, ביטל באופן מביש את השתתפותה בכנס החמד של אחת מאלו שנחשדו כמונעות מ'אינטרסים זרים'?
וכי לא על ברכיכם שלכם, תלמידי תלמידיו של מרן הראי"ה, למדנו על שלושת הכוחות המתאבקים במחנה? לא אצלכם ינקנו את תשתית הליבה של ספר האורות? כיצד ייתכן שדווקא כעת, כאשר המושכות בידיכם ובידי נציגיכם בכנסת, אתם מהלכים כמי שלא ראו מאורות מימיהם? היתכן שלפי מרן הראי"ה יש לדון "כאחים אהובים" רק עם אלו המתנערים מכל אחריות בסיסית המצופה ממי שהלאומיות הישראלית חשובה לו, והיתר - לזרים נחשבו?
ולגופו של החוק הנידון המכתב, ולבעיית גיוס החרדים: במכתב נאמר שהחוק הזה הוא "הזדמנות היסטורית לגיוסם של החרדים". האמנם? וכי לא שמעתם את הקלטות מנהיג הציבור החרדי על כך שאף בחור ישיבה לא יתגייס במסגרת החוק?
ואם כבר, חוק גיוס שנוי במחלוקת, האם לא מחובתכם לזעוק על כך שהחוק ידאג לא רק ל'לומדי התורה' המשתמטים, אלא גם לציבור בני התורה המשרת, כמו חברי לספסלי בית המדרש, שנאלצו לדחות פעם אחר פעם את מבחני הרבנות שלהם בעקבות סבבי המילואים הבלתי נגמרים? האם פעלתם לכך שהחוק לכל הפחות יסדיר ואף יעודד את צמיחתן של ישיבות הסדר חרדיות חדשות, ויתן איזה שהוא גב לרוחות נוספות של שינוי הבאות מתוככי החברה החרדית, ומושתקות תדיר על ידי עסקני הציבור ומנהיגיו הרוחניים? היתכן להעביר חוק גיוס שיהיה למלח בעיניהם, בעיניהם דווקא?
מה האלטרנטיבה, אתם שואלים? אכן, קשה להעלות על הדעת שיש דרך או עניין לגייס את הציבור החרדי בכפייה. אך האם באמת אין דרך אחרת? האם המתנגדים לחוק הגיוס הנוכחי לא הציעו אין ספור פעמים דרך אחרת, שלא משתמשת בכח הזרוע אלא בכח הכסף? וכי שינוי מאזן התקציבים במדינת ישראל כך שהציבור הנושא בעול לא ימשיך להחזיק על גבו הכואב את המציאות ההזויה של החברה החרדית במדינת ישראל, והפניית תקציבים נוספים דווקא לאלו הנושאים בעול, ובראשם מערך המילואים ובני משפחותיהם, לא יגרום הלכה למעשה לשינוי המצב, אט אט?
כיוון שבכל מקרה, 2026 היא שנת בחירות, זוהי הזדמנות שלא תחזור להצהרה חשובה מאין כמותה בנוגע לשינוי מאזן האימה הפוליטי שמדינת ישראל מצויה בו: לא ניתן מעתה לקבוצת מסוגרת ומתבדלת שאינה נושאת בעול להיות לנטל על החברה. אל חוק שישקף הצהרה מעין זו יש לרתום את כל הסיעות הציוניות בכנסת, להופכו לעובדה מוגמרת לקראת הבחירות הבאות ולפעול להקמת ממשלה ימנית ציונית (ורחבה ככל האפשר).
גם אם יצוייר שעדיין לא יתגייס אפילו חרדי אחד, לכל הפחות נסיר את החרפה המוסרית הזו מעל ראשנו, ונוכל להפנות את המשאבים למי שאכן פועלים מתוך אחריות ממשית על האינטרס הלאומי, במקום לתת תגמול נוסף להגמוניה הרוחנית והפוליטית של החברה החרדית, המקיאה מתוכה ללא רחמים כל שבריר קול המזדהה עם משהו מהביקורת המוטחת כלפיו, ולא מאפשרת לאף 'שינוי מבפנים' להתרחש על ידי אחינו החרדים בעצמם.
זהו צו השעה, ואולי, זהו גם מבחנה האחרון של ממשלת הימין שלנו: להגדיר מחדש את 'המחנה הלאומי' ולסיים בכבוד את הקדנציה הנוכחית עם חוג גיוס מוסרי יותר, ערכי יותר ותורני יותר.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים