יש קו ישר בין חוק הגיוס שמקודם עכשיו בכנסת, לבין האמירה של הרב יצחק יוסף על המיזרוחניקים, שאומרים הלל ביום העצמאות.
אותו קו, אותה תפיסת עולם של תורה גלותית, של תורה שמתרחקת מבית סבא. סבא וסבתא שלי עלו במלחמת השחרור מטריפולי. הם חלמו כל חייהם על ארץ ישראל ומדינה יהודית, שבה יש ממשלה, וצבא שמגן על העם היהודי. אח של סבתא שלי, יוסף ג'רבי, היה תלמיד בתלמוד תורה. הוא עלה לארץ התגייס ונפל בהגנת המולדת.
ככל שמתרחקים מנשיאה בנטל, ככל שמתנתקים מהעם, מהצבא ומהאחריות המשותפת, כך גם נעלמת הכרת הטוב על עצם זה שיש לנו מדינה, ארץ וצבא.
חוק הגיוס שעובר בכנסת לא נולד בוואקום הוא נולד בהנהגה שבורחת מלקיחת אחריות. בכך החוק שיעבור נותן גיבוי "ערכי" למי שבוחר לא להשתתף בהגנה על העם ובמקביל מייצר תודעה שבה גם תפילת הודיה והלל על קיומנו כאן נתפסת כ“מטומטמת".
כשלא נושאים בעול, לא מרגישים חובה לומר תודה. כשיש רבנים שמזלזלים בתורת ארץ ישראל אז מרשים לעצמם לזלזל ברבנים עם כיפות סרוגות ומטילים ספק לא רק בהלל ביום העצמאות של מדינת ישראל אלא גם בתורה ובתלמידים שלהם. הלל ביום העצמאות הוא הכרת הטוב על כל החסד שהקב"ה עשה ועושה איתנו גם בעת הזאת.
לצערי הגיע הזמן לומר ביושר: מי שלא מוכן להגן על המדינה ולשאת בנטל, מי שמסרב גם להודות על קיומה של מדינת היהודים, מתרחק מאותה שליחות ומאותו החזון של נביאי ישראל על בית שלישי מאוחד תחת שלטון יהודי בארץ האבות.
הכותב הוא פעיל ויזם חברתי, ממקימי גדודי הגנה בישובי העוטף, יוצא שרות הביטחון ומנכ"ל עמותת "כשהחזקים מתגלים"